חמש מאות שנים של יהדות במקסיקו

הליכה דרך 500 שנים של יהדות במקסיקו

Free Pyramid of the Sun in Mexico Stock Photo

Photo by Melissa Sombrerero: https://www.pexels.com/photo/pyramid-of-the-sun-in-mexico-12041574/

טיול דרך “500 שנים של מקסיקו סיטי” נשמע קצת מאתגר בהתחלה. אבל כאן, באחר צהריים שטוף שמש, נרגש בית הכנסת האשכנזי המשוחזר, שנבנה בשנות השלושים, שנקרא “נידג’יי ישראל”, שהיה פעם היהלום שבכתר של קהילה מקסיקנית-יהודית עם שורשים בבלטים ובמזרח אירופה.

הפלא האדריכלי הזה פותח פתח להיסטוריה היהודית של מקסיקו. תמונות ענק של חתונות ואירועים אחרים, כי כבר חגגו בתוך הקירות האלה חסד את קומת הקרקע, התקרה זוהרת עם עיצובים צבעוניים ואת הגלריה “מארח המארחים תערוכות.

לאחר שהאשכנזים מצאו בתים חדשים בפרברים, התיישבו בצפון ובמערב, נפל בית כנסת זה. לאחר מכן, בשנת 2009, שיקום קפדני של הקהילה היהודית המקומית חשף את בית הכנסת ההיסטורי החדש על כל תפארתו. כיום הוא מתפקד כמרכז קהילתי הפתוח לכל צורותיו “גשר תרבותי בין מקסיקנים קתולים ליהודים”, אומר המדריך שלנו, קרלוס סאנצ’ס. מגוון רחב של אירועי תרבות מתקיימים כאן, כולל שירות החגים מדי פעם.

מלבד היופי הנוצץ שלה, בית הכנסת ההיסטורי הופך הצהרה חזקה במדינה שבה במשך מאות שנים היה אפשר לעשות רק את היהדות בסודיות מוחלטת.

התחנה הבאה שלנו, כיכר סנטו דומינגו, מחזירה אותנו כמה מאות שנים לאינקוויזיציה הספרדית. כאשר פלש הרנאן קורטס בשנת 1519, היו כמה מהיהודים שלו – כמה מעסיקים בגלוי, אבל אחרים שהסתתרו באמונתם – בין הכובשים שלו (נאמר כי יהודי בנה ספינות של קורטז). כמה יהודים ספרדים ופורטוגליים שגשגו בעולם החדש, עד שהאינקוויזיציה הקימה את הסניף המקסיקני שלה. המטה המפחיד שלו, הפונה לכיכר, משמש כעת מוזיאון.

התבוננות כלפי ארמון שהוקדש פעם לעינויים, הודאות כפויות, השפלה פומבית ושריפה על המוקד קשה, גם היום. אותם יהודים שחמקו מהאינקוויזיציה פנו לחיים פריפטיטיים כסוחרי נסיעה, לדברי סנשז. הם מצביעים על האכסניה שבה הם נשארים בזמן שמכרו את מרכולתם, והוא מזכיר לנו שמקסיקו סיטי עמדה בלב המסחר הספרדי, עד שהאימפריה קרסה.

לא עד שהנהגתו של עורך הדין הילידים בניטו חוארז (1806-1872) עשתה את השלטון המקסיקני נפרד הכנסייה והמדינה, הצבת מקסיקו על מסלול פרוגרסיבי. אבל האינקוויזיציה המקסיקנית, וכ- 324 היהודים שנתפסו כתוצאה מכך, לא נשכחו. יש לנו ספסל ציבורי, שאמן צייר בו כלבי ליצן גרוטסקיים. בעלי חיים אלה מזייפים במתכוון את המסדר הדומיניקני, המופרז על תפקידם כ”כלבים” או אוכפי האינקוויזיציה.

מכיוון שנטש את כיכר סנטו דומינגו ואת תזכורות העבר שלה על העבר, סנצ’ז מוביל אותנו לאורך רחובות מרכז העיר, כי המקומיים עדיין מתייחסים אליהם בשמות של התקופה הקולוניאלית שלהם – רחוב מדרגות, רחוב התכשיטים – שבו אנו מציצים לתוך חלונות ראווה מלאים שמלות נשף ותכשיטים דמיוניים . העסקים היהודיים מובחנים במזוזות בדלתותיהם.

כמו כל המדריכים הטובים, סנצ’ז מסכם בסיפור: ב -1938, כאשר האנטי-פאשיסטים ברחו מהספרד הפרנסואית, הצטרפו למבול היהודים ואחרים שנמלטו מהנאציזם, הקונסול הכללי של מקסיקו בפאריס, ג’ילברטו בוסקס סלדיבר, נוהלה על ידי ממשלתו לספק אשרות לפליטים המבקשים להגר למקסיקו. אז העביר סאלדיואר את שגרירותו מפאריס למרסיי בצרפת של וישי, שם שכר שני טירות כדי לשכן פליטים חסרי בית והכריז כי שניהם הם שטח מקסיקני.

על מנת להנפיק 40,000 אשרות ליוצאים דרך נמל מרסיי, סאלדיבר, משפחתו וצוותו נעצרו על ידי הגסטאפו ונאסרו, עד שמקסיקו תוכל לארגן חילופי שבויים כעבור שנה. לאחר שחרורו, הוא חזר הביתה לתהלוכה חגיגית מסיבית. היום זוכה סלדיבר ביד ושם להצלת כ -36,000 יהודים, בתקופה שבה כל כך הרבה מדינות סגרו את גבולותיהן לאלו שנמלטו מהטרור הפשיסטי.

יש עכשיו רחוב בווינה בשם “שינדלר המקסיקני”, כפי שסאנצ’ס מכנה את הדיפלומט הקריארי הזה ותיק מהפכה המקסיקנית. עם זאת, הסיפור שלו היה במידה רבה התעלמו עד שחרורו של 2010 דוקומנטרי ” ויזה לגן עדן” , אשר נכתב וביים על ידי מקסיקני ליליאן ליברמן.

בבוקר אנחנו מבקרים במוסד התרבותי של מקסיקו-ישראל. טעים בעיצובו – המהדהד את השורות של בית המאה ה -18 שעמד פעם כאן – המרכז עוצב לתוך חלון ראווה של חיים יהודיים במקסיקו ובישראל, המציע ספרייה ומתקני לימוד. מעל הדלת יש “שער אחווה”, שהוזמן במיוחד, וכולל גם את הלוח האצטקי וגם את לוחות הברית. המעניין ביותר, אולי, הוא חדר קומת הקרקע, עם חפצי הזכוכית של חפצי המשפחה מהגל השני של העלייה היהודית במאות ה -19 וה -20.

מקרים אלה מציגים מוצרים אישיים – כינור יקר, קנקן תה מפואר, מכונת תפירה שימושית, נרגילה, תרבוש – כל הפריטים המדברים על המדינות שהשאירו החדשים מאחור. צילומים משפחתיים מציגים את חייהם החדשים במקסיקו: משפחה מחלב ניצבה וחיכתה לדורות הבאים; שני אחים מאירופה ציירו כמו גוכות מקסיקניות; להקה משפחתית של שחקנים יהודים. צאצאיהם יוצרים את הקהילות היהודיות השונות והחזקות שפורחים כיום במכסיקו סיטי.

כמו כן, אנו מבקשים לבקר במוזיאון הזיכרון והסובלנות, שממילא אינו חלק מההיסטוריה המקסיקנית היהודית, כפי שהיא מתמקדת בשואה באירופה, כמו גם רצח עם בטורקיה, בקמבודיה, בבוסניה וברואנדה (האחרון כולל דיוקן של הקנדי רומיאו דאלאר).

זה הקטע “זיכרון”. תנועה דומה היא הסעיף “סובלנות”, שבו מוצגות תערוכות עכשוויות נגד דעות קדומות. התערוכות האחרונות מתמקדות בסכנות של דיבור שנאה המגולמות בתקשורת החברתית ובשיח הפוליטי העכשווי. כפי שאמר לנו סאנצ’ס ביומנו הקודם, “יש לנו את הגבול המפורסם ביותר בעולם”. מוזיאון זה הוא באמת חובה להבנת החשיבה במקסיקו המודרנית.

התקשר אלינו:

03-5561616

צור איתנו קשר:

Sfaradpas@gmail.com

כתובת המשרד:

רח' י.ד. ברקוביץ' 4, תל-אביב

דילוג לתוכן

Managed by Immediate LForce