Photo by Fox: https://www.pexels.com/photo/people-at-the-park-1615815/

רוב האנשים רואים את הנוהג של שטיפה לפני קידוש כמוזר של קהילת ה”יקים”. עם זאת,המגהג הזה היה

למעשה נפוץ (אם כי לא אוניברסאלי) בקרב יהדות ימי הביניים – ספרדית ואשכנזית (שורשי מינהג אשכנז, כרך ב ‘, עמ’ 258 עמ ‘). אכן, למנהג אין קשר ייחודי עם גרמניה כשלעצמה. קיום המגהג זה מוגבל כיום בעיקר ליהודים בגרמניה, פשוט בגלל השמרנות הכללית שלהם מול המגהגים הקדומים .

מכס הנוגע לתזמון הכביסה השתנה לאורך זמן, בין היתר משום שהדיון התלמודי הרלוונטי הוא דו משמעי ( פסחים 106). הגמרא נפתחת בהצהרה של הרב ברונה בשם רב האוסרת אמירתקידוש לאחר נטילת ידיים . הרב יצחק ב. שמואל ב. מרתה מתנגד בקול רם לפסק הדין של הרב ברונה ומונה כי רב היה מדקלם לפעמים קידוש על לחם – מה שאומר שברור שהוא שטף לפניקידוש – ולעיתים על יין, תלוי במצב רוחו. הקושי טמון בהבנת איך, בדיוק, הרב יצחק מערער את התנגדותו של הרב ברונה לשטיפה לפני קידוש .פרסומת

ליל הסדר הרב עמרם גאון – אחת העבודות המוקדמות ביותר של ליטורגיה יהודית וחוקים נלווים – מפרש את הסוגיא כך: שטיפת ידיים, מעשה הקשור לאכילת לחם, מעידה על כך שרוצים לאכול ולא לשתות. לדעתו של הרב ברונה, אדם ששוטף את ידיו לפניהקידוש איבד את ההזדמנות לדקלם קידוש – המפנה היחיד הוא לשמוע קידוש מאחר . הרב יצחק דוחה את האיסור הסיטונאי של הרב ברונה מאחר ואפשר לומר קידוש על לחם, מה שיאפשר – אכן, דורש – שטיפת ידיים קודמת. אולם אפילו רב יצחק מסכים שכשמדובר באמירת קידוש על יין, יש לשטוף אחר כךקידוש .

לפיכך, לפי גישתו של רב עמרם – שגם הרי”ף והרמב”ם עוקבים – מנהג כללי לשטוף לפניקידוש מנוגד להלכה (ראה ריף, פסחים כב ע”א עם רן; רמב”ם הלכות שבת כט, ט-י).

אולם הרשב”ם מסביר כי הרב יצחק מצביע על הנוהג של רב באמירת קידוש על לחם כהוכחה לכך שקידוש כשלעצמו אינו מהווה הפרעה בין שטיפת ואכילת הארוחה ( פסחים 106 ד”הnatal ). לפיכך, ניתן לומר קידוש על יין לאחר נטילת ידיים .

ראשונים אחרים גורסים כי סוגיה זו אינה רלוונטית לחלוטין מבחינת ההלכה המעשית . גם הרב ברונה וגם הרב יצחק עובדים עם דעתו של רב, הטוען שאפשר לדקלם קידוש ללא תלות בארוחה. אולם על פי ההלכה הנורמטיבית , יש לומר קידוש היכן הארוחה מתקיימת; קידושובכך נחשב חלק se’udah תהליך, ואחד עלול לשטוף את הארוחה מראש ( תוס ‘, פסחים106B ד”ה ” mekadesh a’rifta “; ראו גם בעל המאור, פסחים 26b [ב Rif ]) .

אך גם אם הכביסה לפני שמותרת קידוש , אין זה בהכרח מועדף. המשנה, למעשה, קובעת בבירור כי יש להכין את כוס היין של האדם לפני נטילת ימים ( ברכות ח, ב) כדי למזער את היקף ההפרעה בין הכביסה לחמוטי ( ברכות 52 ב). אמירה זו מרמזת כי אחד רצוי לעשותקידוש לפני הכביסה (רשב”ם, פסחים 106B ד”ה ” da’chaviva “).

עם זאת, ישנם פרשנים אשר דוחים קביעה זו בטענה כי המשנה מתייחסת רק לשתיית יין כללית. הקידוש , לעומת זאת (שקשור קשר הדוק לארוחה), אינו מהווה חפסק בלתי הולם (תוספות, פסחים 106 ע”ב ד”זימנין ; שיטה מקובץ, ברכות 52 ב).

יש אפוא בסיס הלכתי מספיק לתרגול לשטוף לפני קידוש . כיצד אפוא הוגבל מנהג שהיה נפוץ בעבר ליהדות גרמניה?

נראה כי הגירוש מספרד הפיל את מותו של המנהג בקרב ספרדים. המהפך הדתי והפיזי בתקופה זו סלל את הדרך להפסקה עם פרקטיקות ספרדיות מסורתיות ופתיחות לפסיקות הלכתיות חדשות. הרב יוסף קארו, הרשות הספרדית שלאחר הגירוש דגול, טוען כי יש לבצע את דעת המחמירים המחייבים הכביסה לאחר קידוש מאחר ואין חיסרון בכך, למרות שהוא מכיר שפע של דעות המאפשרות הכביסה הראשונה ( בית יוסף ו שו”ע , אורח חיים 271: 12).

סיבה נוספת שלמעשה כמעט כל הספרדים נוהגים לשטוף אחרי הקידוש היא שהיהודים הספרדים הרבים שהוטמעו בקהילות יהודיות במזרח התיכון בהן כנראה היה זה כבר המנהג.אישורו של האריז”ל סייע בהמשך לבניית התרגול של אמירת קידוש ראשונה ( כף החיים 271: 76).

המנהג לשטוף לפני הקידוש נמשך כבר בקרב אשכנזים – למעשה, הרמ”א הוא תקיף הגהותיו כדי שו”ע שהמנהג לא צריך להיות שונה ( אורח חיים 271: 12). אולם למרות ההצהרה של הרמ”א, ברוב המאוחר , אחרונים , כולל הגר”א, טענו כי אמירת הקידוש לפני הכביסה – ובכך לספק את כל הדעות – הייתה עדיפה ( ט”ז 271: 14, בעור הגר”א ). כנראה שהיה זה תחת השפעתם המינאגהחלו להשתנות, במיוחד במזרח אירופה. עליית התנועה החסידית, שהחליפה מנהגים אשכנזים רבים ועתיקים לאלה של האריז”ל, תרמה אף היא לגידול בפופולריות של הכביסה לאחר קידוש .

חלק מהשלטונות האשכנזים בתקופה זו מצאו עצמם מסוכסכים. מצד אחד הם היו אוהדים את הדעה המחמירה הדורשת שטיפה אחרי קידוש , לפחות לצ’צ’ילה. מצד השני, הם לא חשו בנוח עם הרעיון של נטישת a לחלוטין נערץ מנהג . אחד הפוסקים הללו היה באך שהציע פיתרון מקורי לבעיה ( אורח חיים 271 sv ” ve’chen haya “).

באך מציין כי המחלוקת כולה בשאלה אם לשטוף לפני קידוש או אחריו נוגעת רק לאדם שמדקלם בקידוש בקול רם. רק מדבר פוטנציאלי מהווה פסולי hefsek בין ידים נטילה ואת הארוחה. לעומת זאת, המאזינים לקידוש לא מתמודדים עם בעיה כזו.

ואכן, אפילו הרב ברונה – שדעתו הרב יצחק דוחה בשל ההחמרה מוגזמת שלה – מאפשרהאזנה ל לקידוש בין הכביסה ha’motzi . לפיכך, טוען הבאך, מי שאומר קידוש בקול רם צריך לנהוג בדעה המחמירה בכביסה לאחר קידוש , אך מי שמקשיב לקידוש צריך להמשיך לדבוק לפני כן בכביסה.

ההיגיון של הבא”ש נראה שאינו ניתן לביטוי ומאושר באופן מפורש על ידי רשויות מאוחרות כמו חיי אדם (2: 6: 12) ומשנה ברורה (271: 58). לכן לא ברור מדוע מעטים כיום עוקבים אחריו. אולי אנשים מעדיפים שתהיה הפסקה קטנה ככל האפשר בין שטיפה לאכילת לחם לכל ההרכבה (נשמע מ- RMM Karp). עם זאת, שיש לפחות חלק מן המפלגה להישאר במקום בין קידוש לבין ha’motzi יכול להיות הגשמה טובה יותר של דרישת se’udah קידוש במקום (מדקלם קידוש במקום הסעודה; והשוו קרבן נתנאל, פסחים 10: 16: 9).

גישתו של הבאך מציגה גם יתרון מעשי: יעיל יותר להרכיב את הכביסה לפני קידוש ואז לעבור בצורה חלקה לארוחה מאשר להרכיב ליד השולחן לקידוש , ואז לקום לשטוף ואז לחזור לשולחן לאכול. הנוהל האחרון מסורבל עוד יותר בסוכות ובמפגשים גדולים. על כן אנשים צריכים להיות מודעים לכך שהאפשרות לעקוב אחר הבאץ ‘זמינה בחופשיות במצבים כאלה, גם אם בדרך כלל שוטפים אחרי קידוש . כמובן, אין גם שום מניעה לאמץ את גישתו של הבאך בכלל אם יבחר כך.

מרבית הפוסקים לא מציינים שום הבדל בין קידוש הלילה לקידוש ביום ביחס לשאלה מתי לשטוף. הטור כותב, עם זאת, ניתן בהחלט לשטוף לפני קידוש לארוחת היום ( אורח חיים289). בשעות היום קידוש של קוצר – זה מתמצה ברכת בורא פרי ha’gafen – מונע אותו מלהיות נחשב הפרעה בין נטילת ידיים ו ha’motzi .

לאור דבריו של הטור, מוזר שרבים בימינו שוטפים לפני קידוש עושים זאת בלילה אך לא במהלך היום. יתכן שהקידוש בשעות היום נראה פחות קשור לארוחה מכיוון שאנשים לעתים קרובות מדקלמים אותה לפני חטיף עוגה מוקדם יותר ולא בסעודה . יתר על כן, יש רשויותהסוברות כי הפסוקים המקראיים שנאמרים בימינו לפני קידוש היום לא צריכים להתערב בין כביסה לחומצי, מכיוון שאמירתם היא התפתחות מאוחרת יותר. בכל מקרה, הפשרה של באך בהחלט מתאימה גם לקידוש ביום .

לסיכום: למרות שהיום מוגבל בעיקר לקהילה היהודית-גרמנית, המנהג לשטוף לפני קידוש היה נפוץ מבחינה היסטורית בקרב הספרדים והאשכנזים כאחד. החל מסביבות ^המאה ה -16 , המינאגלשטוף לאחר קידוש זכה לפופולריות רבה מתוך כבוד לשלטונות הסבורים שהתלמוד דורש זאת.

המחלוקת על סדר ידים נטילה ואת הקידוש מתייחסת אך ורק מי מדקלם את המילים של קידוש .ההאזנה בהחלט עשויה להתרחץ לפני כן. לפיכך, באך (ואחרים) מציעים לאמץ את המיטב משני העולמות – המורכבים צריכים להתרחץ לפני קידוש, אך מי שקורא את הקידוש צריך לכבס אחריו. אין כל מניעה הלכתית לעקוב אחר תפיסת פשרה זו אם היא נוטה כל כך.

_____________________

1. הקטע התלמודי הזה הוא היחיד בו מזכירים חז”ל את האפשרות לומר קידוש על לחם. רבתי תם, לעומת זאת, טוען גם כי מעבר זה מתייחס קידוש אמר על יין, וכי הקידוש אמר מעל הלחם אינו נוהג הלכתי תקף (תוס ‘, פסחים 106B ד”ה ” mekadesh a’rifta “).
2. יתרה מזאת, שטיפה לפני קידוש בסוכות מפחיתה את ההפרעה בין אמירת ברכת לישבע בסוכה לאכילת הארוחה.
3. זה לא ברור מיד מדוע אומר צחור או V’Shamru צריך להיות שונה מלומר Vaychulu בבית הלילה קידוש . אף על פי שאמירת וויצ’ולו היא מנהג ותיק בהרבה, גם היא אינה חלק הכרחי מבחינה הלכתית מקידוש . ראו שורשי מינהג אשכנז , כרך א ‘. 2, עמ ‘300ff.