ספרדי מצרים חוקרים את השורשים היהודיים במסע אחר אזרחות ספרדית
סמי איברהים, מצרי ממוצא יהודי מצד אביו, מעולם לא הקדיש תשומת לב רבה לסיפורו המשפחתי. רק בשנת 2015, כשהצטרף לקריאות להחיות את טיפת החלב , עמותה המוקדשת לשימור המורשת היהודית העשירה במצרים , איברהים, אז בן 48, התעניין בסוגיית היהדות ומורשתה.
עד לאותו רגע בקושי ידע שמשפחתו של סבתו באה במקור ממזרח אירופה וכי סבו, ג’ק, הגיע מטורקיה. שם משפחתו אריה, שפירושו בעברית “אריה”, מעולם לא עורר את סקרנותו. “זה כל מה שידענו”, סיפר איברהים לאל-מוניטור. “עד שהתחלתי להתעמק בהיסטוריה של המשפחה.”
בתחילת השנה, עבר בארכיון המשפחות, מצא איברהים לראשונה שני מסמכים שהונפקה על ידי שגרירות ספרד בקהיר בתחילת שנות השלושים להוריה חסרי האמת של סבתו, מטילדה גולדנברג. העיתונים שסימנו את הקשר הראשון שלו עם ספרד התבררו כמסמכי הגנה ישנים.
בתקופת הפרוטקטורט הבריטי במצרים ועד סוף שנות השלושים, סיכויי הפריבילגיות החוקיות והפיסקליות השמורות למיעוטים זרים תחת הקפיטולציות – חוזה לפיו מדינה אחת מתירה למדינה אחרת להפעיל סמכות חוץ-טריטוריאלית על אזרחיה שלה בשטחה – הפך אותה ליותר מועיל להם לבקש הגנה ממדינות המערב. המדינות היו פתוחות ברובן למתן אותה, תחילה בצורה של אזרחות ואחר כך כפרוטאזיות, מכיוון שהן ראו את אותם מיעוטים ממוקמים היטב בחברה של מצרים.
מייקל לסקר, ההיסטוריון של ההיסטוריה היהודית המודרנית במזרח התיכון ובמגרב, הסביר לאל-מוניטור, “להיות פרוטגרט פירושו של דבר שאתה נהנה מאותן זכויות כמו אזרח זר, אך מבלי להעניק לך לאום אירופי מלא.”
מרבית הפריבילגיות הללו הוענקו על ידי מדינות באזור אגן הים התיכון ובבריטניה. ספרד הייתה בין המדינות הללו, אם כי הוציאה פחות מסמכי הגנה מהאחרות. על פי רשימה שפורסמה בחוק ספרדי משנת 1948 שצפה את סיום הכניעה במצרים ויוון בשנה שלאחר מכן, לפחות 265 ספרדים , כלומר במקור מחצי האי האיברי, היו תחת חסות ספרדית מאז התקופה העות’מאנית . הרשימה , את רק אחד מסוגו שפורסם אי פעם, מראה כי 123 של הספרדים האלה חיו בקהיר ואת 142 הנותרים באלכסנדריה ופורט סעיד. יהודים ממוצא אחר וכאלה שקיבלו הגנה לאחר 1914 אינם רשומים.
לאחר שאברהים מצא את מסמכי ההגנה על משפחתו, הרשויות הספרדיות במצרים הציעו להגיש בקשה לאזרחות ספרדית בהתאם לחוק משנת 2015 המעניק אזרחות ל”בני ספרד “, התייחסות לצאצאי היהודים שגורשו מספרד בשנת בסוף המאה ה- 15. חלון היישום נסגר ב- 1 באוקטובר.
בהתחלה, “לא היה לי בראש להחיל בקשה”, אמר איברהים. אבל הוא חשב, “אם אני מגן על הזהות היהודית , מדוע לא לחפש את המוצא?”, תהה. “מכאן ואילך התחלתי להקדיש מחשבה אמיתית למוצאיי.”
איבראהים אמר כי כל היהודים במצרים , שנחשבים כיום למקום בסביבות 10, הם ממוצא ספרדי. מבחינה היסטורית, הבדלי המוצא, התרבות, השפה, טקסי הדת או המעמד החברתי הפכו את יהודי מצרים לאחד המיעוטים המגוונים ביותר שלה, ובכל זאת ספרדים היו תמיד ברוב ברור לעומת האשכנזים והקראים. הספרדים הראשונים החלו להגיע למצרים בסוף המאה ה -15. אך משנת 1897 עד 1907 היה גל עלייה גדול במהלכו הגיע סבו של איברהים מאיסטנבול.
גורם במשרד החוץ הספרדי אמר לאל-מוניטור כי בסך הכל 11 יהודים ילידי מצרים הגישו בקשה לאזרחות. מתוכם, משרד המשפטים הספרדי אישר בפני אל-מוניטור כי תשעה שומרים על לאום מצרי. עם זאת, רק איברהים, אחיו ואביו – כולם חלו בעקבות יוזמתו של איברהים – עדיין חיים במצרים, כך אמר הגורם במשרד החוץ.
כדי לעמוד בכל התנאים הנדרשים להשגת לאום ספרדי, איברהים נאלץ ללמוד את השפה וההיסטוריה הספרדית בקהיר בזמן שהוא הרכיב את חלקי סיפורו המוכר, במיוחד זה של סבו, מידע שהיה חיוני להוכחת אבותיו הספרדים . ובאותה נקודה “אריה” קיבל משמעות.
“יהודים לא היו מאוד יצירתיים עם שמות, ושם המשפחה ששרר בדרך כלל יתייחס למקום המוצא,” אמר איברהים. “אריה בעברית פירושו אריה”, הוא המשיך, “כך שבעקבות העץ הבנתי שאריה הגיע מליאון (אריה בספרדית), עיר בצפון ספרד.”
להתחקות אחר שורשיו לספרד של ימינו לקח איברהים שמונה חודשים, אך הוא מודע היטב למזלו הטוב.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב -1914, נותקה מצרים, אז פרוטקטורט בריטית, ביעילות מהאימפריה העות’מאנית בתורו פתאומי שהביא, בין היתר, ואקום משפטי ובעיית לאום עבור אוכלוסיית מצרים. מצב חדש זה דחף את מצרים להתחיל בהצעות משפטיות מורחבות להגדרת מיהיה מצרי. התהליך ייקח 15 שנה ובסופו של דבר יהפוך לחוק הלאום של שנת 1929.
בחלק מתקופה זו, משנת 1914 עד 1929, היה קל במיוחד עבור חלק מהמיעוטים המקומיים להשיג אזרחות או הגנה אירופית, כמו שעשתה משפחת סבתו של איברהים. אך סבו של איברהים היה בין הבודדים שהעדיפו אז אזרחות מצרית.
“כך סבי התחיל לשתול את זרעי המשפחה במדינה הזו,” אמר איברהים. “הרבה יהודים ממצרים האשימו [סבי] והתייחסו אליו כאל אידיוט שבחר להיות אזרח מצרי בתקופה שהדבר מנע מכם ליהנות” מהקפיטולציות, הוסיף.
אולם ככל שהבריטים נסוגו מהארץ לטובת הממשלה המצרית הלאומנית, הדברים השתנו. ועד שאומץ סוף סוף חוק הלאום, נפתחה בהלה. גם אם מרבית יהודי מצרים היו זכאים לאום, רק בסביבות 5.000 קיבלו את זה, מתוך 70.000-80.000 שנחשבו שהם חיים במדינה. זה נבע בעיקר מכיוון שהרשויות המקומיות החלו לסבך את תהליך ההתאזרחות עבור זרים ומיעוטים לא מוסלמים, למעט קופטים.
“אחרי שנת 1929 וחוק הלאום המצרי, יהודים רבים הבינו שהם יהיו במצב לא נחלף אם הם לא יבקשו לקבל אזרחות מכיוון שהם הבינו שמצרים צועדת אט אט כדי להפוך למדינה עצמאית”, ציין לסקר. אבל אז היה מאוחר מדי. “הרוב הגדול נדחה לאחר 1929,” אמר.
לאחר מכן, במהלך התקופה העוויתית שהתרחשה משנת 1948 עד 1973, כאשר רוב יהודי מצרים נאלצו לעזוב את הארץ , החליט אביו של איברהים להישאר. הדבר עלה לו 11 שנות מאסר על היותו יהודי קומוניסטי, אך החלטתו אפשרה לו ולמשפחתו העתידית להישאר במצרים. זה גם הקל הרבה יותר על איברהים למצוא את המסמכים הנדרשים שיש להגיש לרשויות הספרדיות כדי להוכיח את שורשיו הספרדים.
“חלק יהרגו כדי למצוא את המסמכים האלה,” אמר. “הרבה יהודים שעזבו את הארץ לא הספיקו לקחת את המסמכים המקוריים”, הוא המשיך. פדרציית הקהילות היהודיות של ספרד , אשר מאשרת יישומים, אישר לאל-מוניטור כי משפחות רבות איבדו מסמכים או מצאו אותה מאוד קשה להשיג אותם, ולכן נאלצו להסתמך על שמות המשפחה שלהם כהוכחה מקורותיה הספרדי שלהם.
איברהים בטוח כי המסמכים שהגיש יספיקו בכדי לקבל לאום ספרדי. וגם אם הוא לא מתכוון להתרחק ממצרים, הוא מרגיש שקבלת אזרחות תסגור מעגל. “זה היה חלק ממני שחיפשתי את המקורות שלי, זה מסיים תהליך שלם,” אמר. “כשאתה מגלה את הסיפור שלך אתה מגלה מחדש מורשת שלמה ומגלה מחדש את ההיסטוריה של הקהילה.”
“ספרד רצתה להפגין סובלנות, אז למה לא להיות חלק מזה,” המשיך. “זה היה מזל טהור. אולי עזרו לי הרוחות של באסטין, “בית הקברות היהודי ההיסטורי של קהיר.