האם תהיתם פעם איך זה להיות ג’מייקני שחי בפורטוגל? בתוכנית הפייסבוק “ג’מייקנים לעולם” שלנו, מייסד ג’מייקנס.קום, חאבייר מרפי, שוחח עם אן הנריקס. היא ג’מייקנית שחיה בפורטוגל 9 חודשים.

חאווייר: איך זה להיות ג’מייקני בפורטוגל? היי, אני חאווייר מרפי, מייסד Jamaicans.com. היום בג’מייקנים לעולם אנו מדברים עם אנה הנריקס שגרה בפורטוגל. היי, אנה, מה שלומך?

אנה: היי, חאווייר. מה שלומך?

חוויאר: אני עושה טוב.

אנה: אני טוב. תסתכל על הגינה שלי, אני אוהב את הגינה שלי. זה מה שמשמח אותי.

חאווייר: מזג האוויר נראה יפה שם. זה נראה כאילו זה נחמד ומגניב. השאלה הראשונה שלי היא מאיזה פאט ג’מייקה אתה בא? (מאיזה חלק מג’מייקה אתה)

אנה: גדלתי בקינגסטון , אבל ביליתי את שנתיים הראשונות לחיי ואת רוב החופשות שלי במורנט ביי. אני מבחינה טכנית באמת ילדה כפרית, ובגלל זה הגעתי לכאן כי ביליתי 20 שנה בעיר ניו יורק בבטון וחסר לי ממש ירק, חסר חיי חווה.

חאווייר: זאת בהשוואה לניו יורק, ואתה יודע, אני לא רוצה לומר 360,180, זה באמת 180.

אנה: זהו.

חאווייר: והגן שם יפה.

אנה: תודה. אנחנו עובדים על זה אבל כמו שאמרתי סגנון ילדות כפרי אמיתי. הייתי מעצב תכשיטים בניו יורק וחייתי בבטון וממש עבדתי מבטון אבל ממש מאחור, צד אחר, ממש מאחורי ככה; שם אלה התרנגולות שלי, הכבשים והחמורים שלי.

חאווייר: וואו! באמת ילדה כפרית אמיתית. אז לך (לך) יש את מה שאתה מכנה אותם (אותם) עופות הארץ?

אנה: בדיוק. למעשה, רגע לפני שעלינו, שמעתי אחד מהם מטיל ונאלצתי לרוץ לשם ולקבל את הביצה כי יש לי עוף אחד שאוכל ביצים, אז אני צריך להשיג אותם לפני שהיא אוכלת אותן. כן.

 

חאווייר: האם אתה אוכל את התרנגולות או שהם מיועדים רק לביצים?

אנה: הם נועדו רק לביצים. רק ביצים.

חוויאר: בסדר והחמור עכשיו; ספר לי את הסיפור על החמור עכשיו.

אנה:אוקיי, ובכן, למעשה, זה בעצם מקורו במורנט ביי כי כשגדלתי היה לי חמור. היה לי חמור בשם מו, אחד החמורים האפורים בג’מייקה ומו השמין מאוד מאוד, והדבר הבא ידעת שמו נולד תינוק. היה לי מו ודינקי ולכן תמיד אהבתי חמורים ותמיד רציתי שיהיו לי חמורים ולכן כשהגעתי לכאן הזכרתי את זה ואחד האנשים שעובדים כאן עוזר לי לבנות את המקום הזה והוא עשה את הגנים ו כל זה. הדבר הבא שאני יודע שהוא מארגן כמה חמורי הצלה מכיוון שאמרתי שאני שמח לקחת חמור חילוץ, אני לא רוכב על החמור ואני לא משתמש בו למשוך שום דבר ושני חמורי ההצלה האלה ניצלים כעת. יש לי נקבה בת 30 וזכר בן שנתיים ושניהם טופלו בצורה קשה מאוד, התעללו בהם מאוד. הם התמקמו והם שמחים עכשיו ובעצם, עכשיו הם שמנים. כשהם הגיעו לכאן הם היו עור ועצמות.

חאווייר: השמות שוב?

אנה: מהחמורים שלי?

חאווייר: כן.

אנה: אה, יש לי את זכריה הזכר, ואשתו של זכריה בתנ”ך הייתה בת שבע ולכן אנחנו פשוט קוראים לה שיבא בקיצור או שבעה. זכריה ושיווה ועמליה הכבשה.

חאווייר: מעניין, מעניין מאוד. היית שם כמה זמן? כמה זמן אתה גר בפורטוגל?

אנה: תשעה חודשים. הגעתי לכאן בסוף דצמבר?

חאווייר: אה.

אנה: כן.

חוויאר: אתה פשוט נכנס לדברים עכשיו ?.

אנה: כן, זאת הייתה קצת טבילת אש. אני אומר לך, אתה יודע, הגיע וכעבור כמה חודשים קוביד ננעל, אתה שם את זה. זה היה מטורף אבל זה עשה כמה סיפורים טובים, כי אני כתבתי את סיפור המעבר שלי לכאן, מה שבעצם עורר בי השראה להגיע לכאן, וכל התהליך של מציאת המקום הזה וההתפתחות של כל העניין. כתבתי, זה בעצם עכשיו, לפחות אורך הספר. זה הרבה פוסטים.

חוויאר: יש לך בלוג שנמצא?

אנה: כן, זה תחת שמי, annaruthhenriques.wordpress.com.

חוויאר: אוקיי. גדול. אני חושב שאנשים שמעוניינים לבצע את המהלך הזה יכולים לעקוב אחריו ולבדוק אותו כדי לשמוע את הסיפור. נסעת קודם לפורטוגל לפני שעברת לשם בפועל?

אנה:אני עשיתי. מה שקרה הוא שתכננתי לחזור לג’מייקה, לסבתא שלי בסנט תומאס ולעשות דבר דומה שאני עושה כאן. מה שקרה היה, היה לה קוטג ‘נוסף, אתה יודע, ליד הבית שלה, ואני הולך לחזור לשם פעם אחת כשבתי תלך לקולג’ וסבתא שלי הייתה אז בת 100 והמטרה שלי הייתה לבזבז אותה הימים האחרונים איתה, השנים האחרונות איתה. היא התחילה להיות חזקה, חדה כמו כל דבר, אבל אז בסופו של דבר היא נפלה ושברה את הכתף וחטפה דלקת ריאות ומתה בגיל 100 וחצי, וזה סיכל את כל התוכניות שלי. חשבתי לאן עוד אלך כי הייתי צריך לעזוב את אמריקה, זאת אומרת, פשוט לא יכולתי להישאר שם יותר וזה מה שהיה לפני שנתיים לפני 3 שנים. לא יכולתי להישאר שם יותר, אבל הייתי צריך למצוא מקום ללכת אליו, ואתה יודע,

בכל מקרה, ממשלת פורטוגל הציעה משהו שנקרא זכות השיבה. אם אתה יהודי ויכול להוכיח את המורשת הפורטוגזית שלך, הם היו נותנים לך אזרחות, ואתה יודע, המשפחה של אבי היא אחת מאותן משפחות יהודיות פורטוגזיות ותיקות שהיו בג’מייקה עוד מימי קולומבוס, שם והשם, כמובן, שמי הוא למעשה פורטוגזית, אשר, אתה יודע, לא נרשמה כשגדלה כי זה היה רק ​​שם ג’מייקני והם שומרים על יהדותם. הגשתי מועמדות והתקבלתי וחשבתי, נהדר, כי בשלב זה, התוכנית שלי, האסטרטגיה שלי הייתה לעבור לצרפת כי אני מדבר בשפה. ביליתי שם שנה כנער עושה תוכנית חילופי עם המשפחה הנפלאה והפנטסטית הזו. אני עדיין קרוב מאוד איתם ורציתי להיות קרוב לאנשים שדואגים לי.

בכל מקרה, אז חשבתי שאקבל אזרחות של האיחוד האירופי, ואז אשלח את זה לצרפת אבל חשבתי, בסדר, הם נתנו לי את זה, אתה יודע, הם אישרו את התהליך שלי אז תן לי ללכת וב לפחות לבקר רק באדיבות ואני עליתי. הזמנתי כרטיס, עליתי למטוס וכשנחתתי בליסבון איש ההגירה קרא את הדרכון שלי, קרא את שמי והוא אמר: “ברוך הבא הביתה.” הייתי כמו, “אה,” אמרתי, “תודה”, והוא אמר, “כן, קוראים לך פורטוגזית, אתה בטח פורטוגלי,” וצחקתי או מה שלא יהיה ובכל מקום שהלכתי אחרי זה כולם חשבו שאני פורטוגלי . אתה נראה פורטוגלי, הם היו אומרים לי, אתה יודע, איך אתה לא יכול להיות פורטוגלי? אמרתי, ובכן המשפחה שלי עזבה שם באינקוויזיציה, אתה יודע, הם הודחו מפורטוגל. למעשה הם ברחו. זה נמלט או נהרג ולכן יש לי את המורשת הזאת, אבל זה לא היה, אתה יודע, זה מזמן זה יותר מ -400 שנה. זה מה שבאמת הביא אותי לכאן. הרגשתי שייכות כזו, שהאנשים היו כמו ג’מייקה בתחילת שנות ה -70; עדין, אדיב, חם ואורח החיים היה מאוד ג’מייקני בתחילת שנות ה -70. אז אנשים ביקרו, לאנשים היה זמן אחד לשני, מה שלא היה ארה”ב; בטח לא החוויה שלי מארה”ב.

 

חאווייר: סיפור מדהים, מדהים. הרבה אנשים לא יודעים על המורשת היהודית העשירה שהייתה לג’מייקה. מוקדם יותר השנה, כשנסעתי, ביקרתי בקינגסטון, המקדש שבמרכז העיר.

אנה: היחידה.

חאווייר: היחיד. כן ואני לא חושב שהרבה אנשים מבינים שיש קו של יהודים וכן הלאה. סוג של שאלה מתוך כחול שם. אתה קשור לשון פול?

אנה: כן.

חאווייר: אה.

אנה: ובכן, העניין הוא שלא ראיתי אותו מאז שהיה קטן בבית אמא שלו, הוא ואחיו מתרוצצים ומשחקים. כשאני אומר שראיתי אותו לא ראיתי אותו חי. כמובן שהוא נמצא בכל המסך ואני שומע את המוזיקה שלו בכל מקום שאליו אני הולך, במיוחד באירופה, הם אוהבים את המוזיקה שלו; בארצות הברית לא כל כך הרבה, לא שהם לא אוהבים את זה. אני לא חושב שהוא מקבל את החשיפה שהוא צריך להגיע לשם, אבל כאן בכל מקום שומעים אותו, אבל זה מעניין, גם ההיסטוריה היהודית כי לכל כך הרבה ג’מייקנים יש מורשת יהודית, דם יהודי, גנים יהודים, זה לא מצחיק ואפילו ב את השמות, אתה עובר בספר הטלפונים של ג’מייקה, והוא מלא בשמות פורטוגזיים, ואנחנו יודעים שאנחנו לא מודעים לזה, כי אנחנו ג’מייקנים. היינו ג’מייקנים לנצח.

חוויאר: זה מצחיק. עשיתי את ה- DNA של אבותי לפני שנים ולמעשה, היום הוא חג יהודי. ימין?

אנה:  זהו. זה יום כיפור!

חוויאר: זהו חג יהודי.

אנה: כן.

חאווייר: כן. כן, זה יום כיפור.

אנה: הכי משמעותית.

חאווייר: כן.

אנה:  יום הכפרה, בו אנו אמורים לחשוב באמת על כל חטאינו.

חאבייר:כן, אתה יודע, וזה מצחיק, אז המוצא שלי חוזר, וזה אומר, 1% יהודים. אז הילדים שלי מקניטים אותי וצוחקים עלי והם אומרים כאילו היום הילדים שלי הם כמו, אבא היום זה החג שלך, זה החג שלך, אתה יהודי 1%, אתה צריך לחגוג את החג הזה והם מתבדחים על זה אבל אתה לגמרי צודק. יש, אתה יודע, הם אומרים שמתוך רבים יש כל כך הרבה דם שונה ושונה שמגיע ממקומות שונים שרץ בגופנו וזה פשוט מדהים, אתה יודע מבחינתנו, שאתה יודע, אנחנו יכולים להסתכל על זאת ואמר, היי, הרשה לי לנסות ולגלות זאת כאן. תן לי לנסות ולגלות זאת כאן, ואני רוצה שאחד מהימים האלה אספר לכולם את המסע שלי, מבחינת בדיקת ה- DNA האפריקאית שלי, שהיא קצת שונה אבל היא מאפשרת לך לומר, הנה האנשים שלי. בהחלט יכולתי לומר,

אנה: ובכן זה גם הסיפור שלי. יש לי ערימה שלמה של ניגריה, סיירה לאונה, אתה יודע, זאת אומרת, גם לי יש את זה ויש לי גם צפון אפריקה, הרבה צפון אפריקה, מהצד היהודי; לא מצד אמי, שהיו עבדי המוצב; ובכן, שהייתה מורשת העבדים.

חוויאר: אוקיי.

אנה: ובכן, צפון אפריקה הייתה המורשת היהודית.

חוויאר: אני מבין.

אנה: אבי הוא גנאלוג, אז אני חדור בכל המידע הזה.

חוויאר: אה, זה מדהים. זה מדהים. אני עשיתי את זה לבד וזה כמו שאמרתי, מעניין מאוד. ברגע שאמרתי בחודשיים האחרונים, פעם בשבוע, אני עובר את המוצא עכשיו. אתה יודע, מישהו יגיד, אני בן דוד שלך, בוא נראה אם ​​נוכל להבין את זה, אתה יודע, וזה תחום מעניין, ואני בטח אקח את זה בסדרה אחרת, וסוג של לקחת תסתכל על זה כי זה דברים מדהימים. בן דוד מצא אותי והוא מבנגלדש.

אנה: וואו.

חאווייר: אבא שלו ג’מייקני, וכנראה בן דודי, אבל אנחנו מנסים להבין. הוא לא מכיר את האבא, אז זה סיפור בתוכו.

אנה: וואו! זה מדהים. כֵּן.

חאווייר: כן.

אנה: כמה מעניין.

 

חוויאר: מה אתה אוהב? ואני חושב שקצת הזכרת את זה, אבל מה אתה אוהב בפורטוגל?

אנה: ובכן, זה קולקטיב, אני אוהב את האנשים. אני מוצא אותם אנשים שאני אוהב להיות בסביבה. כמו שאמרתי, אתה יודע, יש איכות עדינה מסוימת, הם מאוד ענייניים, הם מאוד פשוטים, הם לא מורכבים, ואני מתכוון, אני אומר שזה שלם, אתה יודע, ומאד ארצי אנשים ואני גם אוהבים את הנוף אבל גם אחד הדברים שאני אוהב; קרוב לוודאי שאחת המשיכות האמיתיות מבחינתי שמגיעות מאי היא שלפורטוגל יש יותר קו חוף ממה שאתה יכול לדמיין. יש לו 1100 קילומטרים של קו חוף, אז עבור ילדת אי אתה מרגיש כאילו אתה על אי כי בכל מקום שאתה מסתכל יש את האוקיאנוס הזה.

חאווייר: מעקב אחר זה, מה הכי פחות אוהב אותך?

אנה: האמת, בוא נראה, אני לא אוהב את העובדה שאני לא יכול לדבר פורטוגזית. אני לומד את זה, אבל אני מרגיש תשושי מאוד, אתה יודע, ואת הבעיה שהבנתי שרוב המדינות דוברות האנגלית באמת לא מיומנות בשפות מרובות, בניגוד לכל תרבות אחרת. אז זה מאבק ללמוד את זה.

חוויאר: אתה כל כך צודק בעניין. אני יודע שכשאני מדבר עם עמיתיי לאירופה, הם נדרשים במלואם לאורך כל הדרך. אני יודע שבג’מייקה אנחנו מקבלים, לרוב, שנתיים של שפה.

אנה:  ביג דיל.

חאווייר: וזה כנראה לא מספיק, אתה יודע, ובאירופה אני יודע שזו כמעט דרישה שתלמד שפה לאורך כל הדרך, את שנות התיכון שלך כפי שאנו מכנים זאת. כן, אני מבין את זה.

אנה: גם החלק השני הוא הלשון. לאנגלית אין פעולה שרירית מסובכת בלשון. יש לנו המון דיונים על אלה בעולם כאן, אתה יודע, כי יש הרבה אנשים מכל רחבי השפה האנגלית, במיוחד הג’מייקנית שהיא די שטוחה למרות שיש לנו אינטונציה לא באה מהלשון, אז אנחנו לא יכול לבטא את הדברים כמו שצריך. אז אתה יודע, הם מסתכלים עלינו, ובכן, הם מסתכלים עלי, כמו, מה אתה אומר?

חוויאר: ובכן, זה מוביל אותי לשאלה אחרת. לכולם הייתה חוויה זו אם אתה גר בחו”ל והם מגלים שאתה ג’מייקני. ספר לי את החוויה הכי מצחיקה שחווית או שהיא יכולה להיות חוויה רצינית, אבל חוויה שחווית כאשר הם מגלים שאתה ג’מייקני, ומשהו אחר בדרך כלל מגיע אחרי.

אנה:לא היה לי יותר מדי מזה כאן כי זו מדינה שיש בה כל כך הרבה אזור חוף. אנשים כאן נוטים להיות מטיילים ואתה זוכר שכל הניווט הגדול ביותר יצא מפורטוגל. לאנשים כאן יש קרובי משפחה בכל העולם והם חושבים שאני פורטוגלי והם לא חושבים שום דבר על העובדה שאתה יודע, אני ג’מייקני, כן, בסדר אבל אני פורטוגלי. במילים אחרות, בראשם זו לא הפתעה, כי אני חושב שהם דיווחו כי נראיתי פורטוגזית ויש לי שם פורטוגלי, כי אה, רק עוד אחד מסיפורי המהגרים שלנו. בניגוד לארצות הברית בה הם לא ידעו מאיפה אני, והייתי אומר, תקשיב, פשוט תעצום עיניים. פשוט לעצום עיניים, ולהקשיב לי. אתה קריבי? ג’מייקני? אבל אתה לא נראה ג’מייקני, אתה יודע את הרגיל. אז אמרתי, טוב, אני מניח שאתה מחסל את כל האפרו-אמריקאים מלהיות אמריקאים, כי אם, כלומר, אם אני לא נראה ג’מייקני, אתה אומר שאמריקה היא לבנה ולכן אנשים שחורים לא שייכים בגלל שג’מייקה, ולכן היא שחורה וגם אנשים לבנים או לבנבן למראה לא ממש שייכים. אז אנחנו נכנסים לדיונים האלה.

 

חאווייר: דיונים עמוקים.

אנה: זה משקף, תחשוב, אנחנו חייבים לחשוב, אתה יודע.

חאווייר: כן.

אנה: כן, כשהעולם החדש מעורב,

חאווייר: כן, ואני חושב שחלק מהמדינות אומרות אמריקה במיוחד, אוהבות להכניס אנשים לקופסאות.

אנה: בהחלט.

חוויאר: אם הם לא יכולים להכניס אותך לקופסה אז זה הופך להיות נושא.

אנה: כמובן, הם מתעקשים, הם מתעקשים על זה.

חוויאר: אז אני גוואן (אני הולך) עובר לאוכל.

אנה: כן. כמובן

חאווייר: ואוכל פורטוגזי. אני מדבר על אוכל פורטוגלי קודם.

אנה: אני יודעת. מה שאני אומר שאני ג’מייקני כי, אתה יודע, ג’מייקנים חיים כדי לאכול.

חאווייר: מה האוכל הפורטוגלי שמצא לך נפלא בהחלט, אהבת אותו, היית ממליץ עליו לכל אחד?

אנה: ובכן, למען האמת, מעולם לא היו לי דגים טובים כמו שהיו לי כאן. זה טרי, ישר מהמים, גם יום לכל היותר, אבל איך שהם צולים אותו, זה לשלמות. זה אף פעם לא מבושל מדי. הוא מתובל רק במעט מלח ושמן זית ובחתיכת לימון אולי, לפעמים שום, אבל זהו. אני לא יכול לתאר כמה זה טעים וזה בגריל והם מגישים אותו עם תפוחי אדמה מבושלים וירקות מבושלים בלבד, שאותם אתה יודע שבעצם הוא רק חומרי מילוי, אבל הדג הוא לא אמיתי.

חאווייר: איך קוראים לדג?

אנה: ובכן כל סוג שהוא, כלומר, מכל סוג שכאשר אתה מגיע למסעדה כלשהי וגם אנחנו מדברים בזול מכיוון שהם דגים מחוץ למחיר, שם אתה יודע, כל הכפרים והעיירות באזור דגי חוף וכשהם מכניסים את המלכוד, אתם יודעים, זה נרחב. ויש להם כנראה גם מה, אתה יודע, החווה שגדלה וכו ‘, אבל יש כאן הרבה דגים טריים, אבל העניין הוא שאני קצת עייף כי אין כאן הרבה מגוון באוכל. לא הרבה. אז זה פשוט מאוד, ואני באמת בעיקר צמחוני, אבל לפעמים אני חושק בעוף קארי טוב.

חוויאר: הלכת ישר לשאלה הבאה שלי שהיא האוכל הג’מייקני שאתה הכי מתגעגע אליו. אז זה עוף הקארי שלך הוא מה שאתה הכי מתגעגע אליו?

אנה: אוי אלוהים, כן. אוי אלוהים. גם כשאני נוסע לג’מייקה, אם אני שוהה עם אנשים או מבקר חברים ואף אחד לא מגיש עוף קארי, אני צריך ללכת להשיג את התיקון שלי מאי גריל.

חאווייר: אם אתה בא לפורטוגל, או אם אני בא לפורטוגל, מה היית אומר זה האטרקציה שחובה לראות או הדבר שאני חייב לעשות אם אני בא לפורטוגל?

אנה: ובכן, זה באמת תלוי. אם אתה אומר לי שאתה מאוד מתעניין בהיסטוריה, הייתי אומר שאתה צריך לנסוע לליסבון ואתה צריך לחקור אותה ברגל וזה קטן, כל כך קל לעשות זאת. ליסבון היא ריבה מדהימה ועמוסה לחלוטין עם היסטוריה מדהימה וזו עיר כה יפה ויפה ממש על הנהר ועל האוקיינוס, אבל אם חיפשתם עוד זמן רגוע וסתם טבע, יופי, האלגרבה. מעולם לא ראיתי קו חוף כזה. כלומר, קשה לי לתת לכל חוף מחוץ לג’מייקה או לאיים הקריביים כל סוג של הוקרה, אבל כאן כל כך התרשמתי שזה לא מצחיק ומגוון החופים אחד לשני במרחק נסיעה קצרה. אתה יודע, צוקים גבוהים, גבוהים, גבוהים עם מפרצונים קטנים, מפרצונים מושלמים קטנים במים כחולים צלולים, תן לי לומר לך.

חוויאר: זה נשמע לי כמו פורטלנד.

אנה: בצורה אחרת. פורטלנד היא הקסם שלה ופורטלנד היא ייחודית, אבל אתה יודע, יש להם מדרגות עץ קטנות ויפות שמובילות אל החוף. הכל נעשה יפה ומסעדות דגים נמוכות ופנטסטיות ממש על החוף; רק אחד. בכל חוף יש אחד ובר. אז זה מתורבת, ואתה יודע, אז זה מפתח נמוך. זה לא מפוצל, זה לא נעשה בסגנון המסורתי, אתה יודע, אתה יודע על מה אני מדבר?

חאווייר: נכון. הכל…

אנה: אופן מאוחד. כן.

חאווייר: טוב. האם יש משהו שאתה מתגעגע אליו בג’מייקה, אתה יודע, מה זה הדבר היחיד שאתה תראה? תגיד) דיברנו על עוף הקארי אבל האם יש דבר אחד שהיא (תגיד) אני מתגעגע אליו?

אנה: ובכן, למען האמת אני מתגעגע לחברים שלי. אני באמת מתגעגע לצחוק הבטן שלי עם החברים שלי ולשבת ולפטפט ערימה שלמה של שטויות, ואתה יודע, להיות מומחים לכל דבר. אתה יודע, ג’מייקנים מומחים לכל דבר כי כשאני יותר מדי דעתן בתרבויות אחרות, זה הופך להיות דעתני מדי, אבל כשאני עם החברים הג’מייקנים שלי, כולנו, אתה יודע …

חוויאר: אתה צודק לחלוטין. כן.

אנה: אני מתגעגע לזה.

חאווייר: כולנו מומחים לכל דבר. זו דרך טובה לנסח זאת.

אנה: כן, ואנחנו יכולים לצחוק על עצמנו ואנחנו יכולים לצחוק אחד על השני. אנחנו יכולים לומר גוואן גבר (ממשיך גבר), אתה יודע, והאדם שלקח את עצמו כל כך ברצינות מתחיל לצחוק. איפה כאן הם די מסתכלים על מי היא חושבת שהיא? אתה יודע, כשאתה באמת מחפש אינטראקציה מילולית טובה.

חאווייר: מבחינה תרבותית, מצאת משהו ולדעתי אולי הזכרת את זה קצת במונחים של כמו ג’מייקה בשנות ה -70, אבל האם מצאת שם משהו הדומה תרבותית לג’מייקה? כלומר, אתה יודע, אנחנו עובש בתרבויות שונות בג’מייקה; האוכל שלנו שוב, מתוך רבים אוכל אחד וכן הלאה. כל אלה, אתה יודע, דברים שמצאת דומים מבחינה תרבותית?

אנה: ובכן, אין לי חשיפה רבה למשפחות פורטוגזיות כמו שהייתי רוצה ברגע זה.

חוויאר: אוקיי.

אנה: אבל אלה שפגשתי הם ממש כמו ג’מייקנים. הם מקבלים את פניכם לביתם, עליהם להאכיל אתכם, והם חייבים לתת לכם משהו לשתות. הם מאוד מאוד חמים ומחבקים, זו לא ארה”ב. זה לא צפון אירופה. זה לא יפן; גרתי ביפן חמש שנים. זו לא אנגליה. זה פורטוגזי וזה ג’מייקני ורמת האירוח ההיא שרק חורגת, וזה אירוח מכל הלב. זה לא אירוח עם להרשים מישהו עם מה שיש לך. זה רק החום והחיבוק האמיתי שמאוד ג’מייקני כאן.

חאווייר: זה נחמד.

אנה: [לא נשמע 25:11]

חאווייר: זה נחמד מאוד. שמע, תודה שוב שבילית זמן מה איתנו לספר לנו את הסיפור שלך. השאלה האחרונה שלי היא זו. איזו עצה היית מציע לג’מייקני שחושב לעבור לפורטוגל?

אנה: ובכן, זה תלוי גם בג’מייקני. כמה רועשים שלי, אתה יודע, בני ארצי; אני אומר, לא, אתה לא יכול להשמיע כאן מוזיקה רועשת. אנשים מכבדים את אוזניהם של אחרים.

חאווייר: הם יצטרכו למצוא אולי כמה דונמים שם לפני …

אנה: לא .

חאווייר: אתה יודע …

אנה: לא, שים את האוזניות. לא, אבל, אתה יודע, העניין הוא, האם זה באמת תלוי באמת, כלומר, במה שהם מחפשים, כי כל חוויה כל כך שונה אבל כן, הייתי אומר, אתה יודע, כל אחד שמוכן לזוז למדינה אחרת נוטה להיות יותר פתוחים ולשמור על הפתיחות הזו אבל גם לסמוך על האינטואיציה שלך עם אנשים. זהו זה.

חוויאר: אוקיי.

אנה: כן.

חאווייר: אנה, שוב, תודה שהצטרפת אלינו. תודה שסיפרת את הסיפור שלך ואנחנו נהיה בטוחים; כל מי שצופה בזה, אנחנו צריכים להביא לאנה מעט עוף קארי כי זה מה שהיא מפספסת כאן בפורטוגל.

אנה: יש לי עוף יו נו (אתה יודע). יש לי תרנגולות ויש לי אבקת קארי ג’מייקנית שלי, אני פשוט לא יכולה להרוג את התרנגולות שלי.

חוויאר: אה, אתה כן? בסדר.

אנה: לא, אני פשוט לא יכול להרוג את התרנגולות שלי.

חאווייר: אז אם היית יכול לתת לנו את הבלוג שלך שוב, כך שאם אנשים ירצו לבדוק את המסע שלך בזמן שאתה כותב אותו, מה הבלוג שוב?

אנה: זה annaruth, r, u, t, h, henriques.wordpress.com.

חוויאר: אוקיי.

אנה: אם הם רק מקלידים את שמי ומקלידים בלוג, זה אמור לצוץ, ובכן הדבר האחר שאולי אם הם רוצים לחפש גם זה מה שאני בונה כאן, הנסיגה הזו נקראת רשת הזהב. אז אם הם מקלידים Golden Web Retreat, חשבון האינסטגרם שלי עולה והאתר עולה וכך הוא מראה מה אני עושה ועד תחילת השנה הבאה, הכל יהיה פתוח ופועל.

חאווייר: טוב. ובכן, אני יודע לאן אני אגיע לפורטוגל אם אגיע לביקור.

אנה: נהדר.

חוויאר: ואני אביא עבורך אבקת קארי נוספת.

אנה: תודה.

חוויאר: שוב, תודה שהצטרפת אלינו, ואתה דואג. ברכות לך ולמשפחתך ושוב, תודה שהצטרפת אלינו

אנה: ולך ושלך ואתה יודע שכן אתה, ובכן, זה גם למען ילדיך. שתרשום בספר החיים; זה מה שאתה אומר בתקופה זו של השנה.

חוויאר: אוקיי, אני אודיע להם.

אנה: זו המורשת היהודית, שתרשום בספר החיים

חאווייר: אנה, תיזהר.

מקור צ