יום אחד בלבד לפני שיצא כריסטופר קולומבוס מנמל פאלוס דה לה פרונטרה שבדרום ספרד כדי לצאת למסע שישנה את ההיסטוריה העולמית, יצאה הספינה האחרונה שהובילה יהודים את ספרד ב -2 באוגוסט 1492.

סיומה הטרגי של הנוכחות היהודית בספרד, המתחיל בתקופה המקראית, סלל את הדרך לפתיחת פרק חדש ביחסי טורקיה-יהודים אשר השפיע רבות על ההיסטוריה של שתי המדינות הללו, אך גם על המזרח הקרוב ואירופה.

מבין יהודי ספרד המגורשים, המכונים גם יהודים ספרדים, התיישבו בתחום העות’מאני רבים בהזמנתו של הסולטאן בייזיד השני, ששלח צי לפנותם והציע להם אזרחות עות’מאנית וחירות דתית מוחלטת. למעשה, הרבה לפני 1492, יהדות אירופה הייתה מודעת לתנאים הנוחים שקיימים ליהודים בתחום העות’מאני.

ככזה, קהילות יהודי רומניוט, רבנות וקראים גדלו, שגשגו ואליהם הצטרפו יהודים משטחים לא-עות’מאניים מהמזרח הקרוב בין סוף המאה ה -14 לאמצע המאה ה -15.

על רקע זה, הרב הראשי של הקהילה היהודית באדירנה יצחק צרפתי, יהודי גרמני היגר לאימפריה העות’מאנית, שדחק באחיו ברחבי אירופה וקבע: “אני מכריז בפניך שטורקיה היא ארץ שאין בה דבר חסר, ו היכן, אם תרצה, עדיין יהיה טוב לך. הדרך לארץ הקודש פתוחה בפניך דרך טורקיה. האם לא עדיף לך לחיות תחת המוסלמים מאשר תחת הנוצרים? “[1]

הדחף להפוך מחדש את איסטנבול לעיר עולמית מיושבת ועשירה לאחר כיבושה בשנת 1453 נתן תנופה חדשה למאמצים העות’מאניים למשוך יהודים נוספים, שהיו באותה תקופה יותר ויותר נתונים לפוגרומים ולמסעות גיור עזים באזורים שונים באירופה. . עם זאת, העובדה שההגירה היהודית נמשכה לתחום העות’מאני לאחר שאיסטנבול הפכה לבירת עולם חיה ומשגשגת באמצע המאה ה -16, והם הצליחו להתיישב באזורים שונים של האימפריה, כולל סלוניקה, ואלונה, קוואלה, בורסה, אנקרה ומחוזות פלסטין כי המדיניות העות’מאנית כלפי יהודים לא התבססה רק על שיקולים פרגמטיים.

כמדינה איסלאמית, האימפריה העות’מאנית הייתה מחויבת דתית לספק את אותה ההגנה על מרכיביה הלא-מוסלמים, כולל יהודים, כמו על המוסלמים, תמורת מס סקרים, ג’יזיה. יתר על כן, הליל אינאלצ’יק מדגיש כי מסורת המדינה העות’מאנית נהגה על פי חוקי האיסלאם הנוגעים לא-מוסלמים בפרשנות הליברלית ביותר שלה, במיוחד כלפי יהודים שסיפקו כמות משמעותית של עושר, כישורים ומידע למדינה מבלי להמשיך לקשירת קשר נגד המדינה [2].

בזמנים, יהודים נרדפו באירופה בעצם רק בשל היותם יהודים, העות’מאנים אפשרו להם לשמור על הארגון הקהילתי המסורתי שלהם, על אוטונומיה בענייניהם הפנימיים, ולקחת חלק בתפקידים בולטים בכלכלה ובמנגנון המדינה. מה שכן, הם נקטו באמצעים כדי להגן עליהם מפני הונאה ודיכוי.

לפיכך, קהילות יהודיות בתחום התחום העות’מאני העצום, מהבלקן ועד אסיה הקטנה והלבנט, פרחו בזכות ההגנה שמציע חוק המדינה העות’מאני, החוק האסלאמי והפיקוח על בירוקרטיה של המדינה כפי שאושרו על ידי חשבונות יהודים, עות’מאנים ואירופאים בני זמננו. .

בתמורה, יהודים תרמו רבות לכלכלה העות’מאנית, לכלכלה ולפיתוח עירוני, לתיעוש. לפחות לא פחות חשוב, רוב היהודים לא שכחו את המדיניות האצילית הזו של העות’מאנים, עד כדי כך, מאות שנים לאחר עלייתם לאימפריה העות’מאנית, באפריל 1892, הועדה האזורית של אוניברסיטת אליאנס הישראלית, הפריזאית. ארגון בינלאומי שמטרתו להגן על זכויותיה של יהדות העולם, כביטוי להכרת תודה כנה, הודה לסולטן עבדולמיד השני על ההגנה שממנה נהנו היהודים בתחום העות’מאני. [3]

כיום יהודי טורקיה, כאזרחים שווים במדינה וחברי האומה, ממשיכים להציג תרומות חיוניות לטורקיה בתחומים רבים, כולל תרבות, מדע, ייצור ומימון. למרות סכסוכים פוליטיים מדי פעם בין טורקיה לישראל, הקשרים בין מדינות טורקיה ליהודים נותרים חזקים.

[1] אלי כהן, תולדות יהודי טורקיה וספרדים: זיכרונות של תור זהב עבר (לאנהם: הוצאת אוניברסיטת אמריקה, 2007), 155.

[2] הליל אינאלצ’יק, “יסודות שיתוף הפעולה העות’מאני-יהודי”, ביהודים, טורקים, עות’מאנים: היסטוריה משותפת, חמש עשרה עד המאה העשרים, עורך. אביגדור לוי (ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת סירקיוז, 2002), 6-7

[3] פול דומונט, “קהילות יהודיות בטורקיה במהלך העשורים האחרונים של המאה ה -19 לאור הארכיון של היקום הישראלי של אליאנס”, בנוצרים ויהודים באימפריה העות’מאנית: תפקוד חברה פלורלית, עורכים. ברנרד לואיס ובנימין בראודה (ניו יורק: הולמס אנד מאייר, 1982), 225.