הדלעות הצבעוניות הממלאות חנויות מכולת בימינו הן מבשר יפה של הסתיו וחלק בלתי נפרד מהעונה. דלעות הן גם מרכיב מהותי במטבח היהודי הספרדי – למעשה היהודים הספרדים הם שהפכו את הדלעות לפופולריות לראשונה לפני 500 שנה.

להלן חמש עובדות ידועות מעט על ההיסטוריה היהודית המפתיעה של דלעת ומשמעותן – ועוד שני מדברי דלעת יהודיים מענגים לנסות!

תגלית עולמית חדשה

ארכיאולוגים מצאו ראיות לכך שדלעת דלעת במקסיקו של ימינו לפני למעלה מ- 7,000 שנה. הדלעות המוקדמות הללו היו שונות מאוד מפירות התפוזים העסיסיים שאנו נהנים כיום: הם היו קטנים יותר, חיוורים ובעלי טעם מר. עם זאת, דלעות מוקדמות היו מקור נהדר לוויטמינים, ועליהם העבים הביאו לכך שאפשר לאחסן אותם בקלות לאורך כל החורף.

דלעות היו כל כך צדדיות ומזינות שהיו בין הפירות הראשונים של העולם החדש שהוחזרו לאירופה על ידי חוקרים ספרדים בשנות ה 1500. למרות שספרד בשנות ה 1500 אסרה על יהודים להתגורר במדינה – כל יהודי ספרד גורשו רשמית בשנת 1492 – סוחרים יהודים רבים בדרום אירופה שמרו על קשרים עם סוחרים ספרדיים. (כמה יהודים סודיים נותרו בספרד, וחיו חיים יהודיים באופן פרטי בכאב מוות – אלה נקראו על ידי שכניהם הנוצרים מרנוס , או חזירים, דבר המצביע על הזלזול בו נצפו באותה תקופה נרחבים יהודים באירופה הקתולית).

היהודים הרבים שעקבו אחר שורשיהם לספרד נקראו ספרדים , או יהודים ספרדים. אלפים מהם התפזרו ברחבי דרום אירופה, פורטוגל, הולנד וצפון אפריקה. פירוש הדבר היה רשת מוכנה של סוחרים יהודים שקשורים לציי ספרד שהצליחו למכור פירות וירקות אקזוטיים שהספינות הספרדיות החזירו מהעולם החדש. לדברי היסטוריון המזון גיל מארקס, “ספרדים ויהודי איטליה החלו למכור דלעות” באירופה – הסוחרים האירופאים הראשונים שעשו זאת. (מצוטט באנציקלופדיה של אוכל יהודי מאת גיל מרקס. ג’ון ווילי ובניו: 2010).

דלעת: מומחיות יהודית איטלקית

ספרדים ויהודים איטלקים לא מכרו רק דלעות, הם אימצו את הפרי החדש הזה בתשומת לב. עד מהרה, יהודים בכל דרום אירופה והמזרח התיכון טיפחו ואכלו דלעות – לעתים קרובות, שנים לפני שכניהם הלא יהודים החלו לאכול אותם. כותבת ספרי הבישול היהודית ג’ויס גולדשטיין הציבה כי העוני של הקהילות היהודיות אולי היה גורם להן לאמץ מרכיבים חדשים, במיוחד דלעת, עם אופייה הקשיח ותכולת הוויטמינים הגבוהה שלה, הייתה דרך נהדרת למתוח את תקציבי המזון במשקי בית יהודיים.

כמה ממנות הדלעת הפופולריות ביותר החלו להתמחות יהודית איטלקית.

היסטוריונית ספרי הבישול, קלאודיה רודן, מציינת כי במיוחד יהודי איטליה אימצו דלעת ברגע שהופיע באירופה. “הדלעת קשורה ליהודים עוד מימי ראשית הגעתה לאיטליה”, היא מציינת. ליהודי איטליה “הייתה הכרות מיוחדת עם זה דרך קשריהם של מארנו וספרדים, שעסקו בעולם החדש ובתוצרת ספרדית ופורטוגזית. ותמיד הייתה להם חיבה מיוחדת לזה. ” עד מהרה דלעת נחשבה למאכל יהודי מובהק באיטליה, שכן יהודי איטליה התנסו בהוסיפתה לרבים ממאכליהם החגיגיים והחגיים. דלעת נאכלה בראש השנה, בשבת – ופריפרי דלעת מטוגנים בשמן עמוק הפכו למומחיות חנוכה בקרב יהודי איטליה. (צוטט בספר המזון היהודי: אודיסיאה מסמרקנד לניו יורק . אלפרד א. קנופף: 1996).

כמה ממנות הדלעת הפופולריות ביותר החלו להתמחות יהודית איטלקית. רביולי ממולא בדלעת, למשל, התחיל כמעדן יהודי בעיירה מנטובה בשנות ה 1500. פאי דלעת היה מומחיותם של היהודים באזור ונטו שבאיטליה.

סימנים טובים בראש השנה

המילה באנגלית לדלעת צמחה מהמונח הצרפתי לדלעות : ” pompions “, או פומפונים. יהודים רבים כינו אותם בשם הערבי לדלעת, אולם: ” קרא “. זה נשמע הרבה כמו שתי מילים בעברית. ליקרואה בעברית יכולה להיות קריעה או קריעה; זה יכול גם – עם איות אחר – להתכוון לקרוא.

צירוף מקרים זה בדרך שבה נשמעות המילים הוביל למנהג יפה של כמה יהודים לאכול חתיכת דלעת או דלעת אחרת בראש השנה , ואז לדקלם תפילה קצרה המבקשת מאלוהים “לקרוע” כל גזירה מרעה עלינו ולמען היתרונות שלנו להיקרא בבית הדין השמימי.

כמה יהודים גם ראו בדלעות סמליות בראש השנה מסיבות אחרות. כמו שעורות עבים של דלעת מגנים עליהם מפני נזק, כך אנו מאחלים הגנה אלוהית עבורנו. היסטוריונית המזון קלאודיה רודן מציינת כי כמה מיהודי ספרד סבורים כי צבע הזהב העליז של הדלעת “מייצג אושר ושפע בשנה הבאה.” יהודים ספרדים רבים מכינים ריבות טעימות מדלעת לאכילה בראש השנה – וכל השנה.

עולם יהודי של מתכוני דלעת

כשהדלעת הפכה פופולרית בכל העולם היהודי, קהילות יהודיות רבות ושונות אימצו דלעות, והטביעו חותם אישי על מתכוני דלעת אהובים. היסטוריון המזון גיל מרקס מציין כי דלעת היא אחד המרכיבים הפופולריים ביותר בעולם היהודי. “זה … משמש למילוי מאפים, כמו אמפנדות, ומעורבב בבצק לחם לבולואים . בוכרים (יהודים) נהנים מאושיי טוס קאדו (דלעת ממולאת) לשבת ולסוכות. Sopa de gra y chimra (מרק דלעת וגרגירי חומוס) הוא מאכל מסורתי לראש השנה ולסוכות במרוקו. לובים מכינים מטבל דלעת ( קרע ) … בני בנה ישראל של מומבאי משתמשים בדלעת להכנת תבשיל קארי וממתק דמוי פודינג. “

יהודי תוניסיה המציאו גם קוסקוס חג אהוב ובו דלעת, שהיה פופולרי במיוחד לאכילה בראש השנה. יהודי טורקיה נהנו מדלעת כמלית במאפי בורקה. בקהילות יהודיות בסוריה, גרעיני דלעת קלויים – המכונים bizr – הם חטיף שבת פופולרי.

חיבוק פאי דלעת

למרות מרכזיותה הארוכה של הדלעת בבישול היהודי הספרדי, יהודי מזרח אירופה רבים אימצו את הדלעת רק ברגע שהם הגיעו לאמריקה – באופן אירוני, כדרך להיטמע. פאי דלעת נתפס כמנת חג ההודיה האמריקאית באופן מהותי, ומהגרים יהודים רבים למדו לאפות וליהנות ממנה כדרך להשתלב בתרבות אמריקאית רחבה יותר.

מתכון משנת 1947 בעיתון ” פורוורטס ” בשפה היידית היה אופייני לדחיפה לאמץ את פשטידת הדלעת כמנה כל אמריקאית ודרך להשיל מסורות של העולם הישן.

בנובמבר 1954 העלתה KFWB בלוס אנג’לס מחזה רדיו בשם “עוגת דלעת לחג ההודיה” על משפחת מהגרים יהודים עניים שחייבת ללמוד על חג ההודיה – במיוחד פאי דלעת. מנדל, האב, היה רב במדינה העתיקה, אבל באמריקה הוא הולך לבית ספר לילה כדי ללמוד מקצוע חדש. “ארוחת הערב (חג ההודיה)”, הוא לומד בשיעורי האנגלית בלילה, “חייבת להיות עוגת הודו ודלעת.” מנדל הולך בעמל רב לשוק ומחפש את המילה האנגלית לדלעת ב”מילון האנגלי-יהודי “שלו. כשאשתו בעלת המראה העולמי הישן מוחה, ושואלת בסרקזם מדוע מנדל צריך לדלעת בחג ההודיה, הוא מסביר “כשאני אוכל מצות בפסח אני מרגיש כמו יהודי – וכשאני אוכל פאי דלעת בחג ההודיה, אני ארגיש כמו אמריקאי! ”

כיום כמובן יהודים אמריקאים רבים נהנים מפאי דלעת בסגנון אמריקאי. זה אירוני, עם זאת, שמנה זו עם שורשים כה חזקים בהיסטוריה היהודית נתפסה כמומחיות אמריקאית גרידא.

שני מתכונים יהודיים לקינוחי דלעת

שקלו השנה ליהנות מדלעת עם טוויסט יהודי. לפניכם שני מתכונים יהודיים מסורתיים לקינוחי דלעת יוצאי דופן. הם שונים מהעוגה בסגנון אמריקאי שמציעה תערובת תבליני דלעת ומציעים טעמים חדשים ומסקרנים ליהנות מהדלעת הטעימה הזו.

BUDINO DI ZUCCA GIALLA (דלעת פלאן – מומחיות של יהודי איטליה)

• 500 גרם דלעת כתומה (שקולה כאשר הוסרו עור, זרעים וחתיכות חוטים)
• 2 גרם (50 גרם) חמאה
• 3 T קמח
• 1 כוס חלב (250 מ”ל), הזהיר
• מלח ½ t או לפי הטעם
• פלפל לבן
• 2-3 ט סוכר
• 3 ביצים, טרופות קלות
• חמאה וקמח למחבת

מקלפים את הדלעת, מסירים זרעים וחתיכות חוטים וחותכים אותה לחתיכות. שים את אלה בתבנית עם מכסה צמוד עם כ- 1/2 כוס מים (125 מ”ל), ואדים במשך 20-30 דקות, עד שהם רכים. ואז, אם נותרו מים, בישלו כשהמכסה כבוי עד שהנוזל נעלם.

הכינו רוטב בשמל נוקשה: המיסו את החמאה בתבנית, הוסיפו את הקמח, וערבבו נמרצות כמה דקות, הוסיפו את החלב בהדרגה, תוך ערבוב כל הזמן כדי למנוע גושים, והבשלו במשך כ- 8 דקות.

מועכים את הדלעת למחית בעזרת מזלג. מוסיפים את שאר המרכיבים (למעט החמאה וארבע לתבנית) ומקציפים. (ניתן למזג הכל יחד לקרם במערבל או במעבד מזון.) טועמים את התאמת הטעם. כל זה חשוב עם דלעות. הם גדלים מתוקים במיוחד בוונטו (חבל איטליה) ולכן כנראה תצטרכו להוסיף סוכר בכדי להעריך את הטעם. יוצקים לתבנית אפייה או תבנית משומנת ומקומחת, עדיף לא מדבקה ואופים בחום של 350 מעלות צלזיוס (180 מעלות צלזיוס) למשך 45 דקות. יוצאים ומגישים חם.

(מתוך ספר האוכל היהודי: אודיסיאה מסמרקנד לניו יורק . אלפרד א. קנופף: 1996.)

BIMUELOS DE KALAVASA (קציצות דלעת יהודיות ספרדיות)

רכיבים:

• 1 כוס קמח
• ¼ כוס סוכר מגורען
• קינמון 2 ט
• כוסברה ½
• לא פלפל אנגלי
• מלח 1 / t
• 3 ביצים, טרופות
• 1 דונם יכול לדלעת (כ -1 כוס כוס)
• שמן צמחי טוב לטיגון
• להגשה: דבש, סילאן (סירופ תמרים) או אבקת סוכר

טורפים בקערה את הקמח, הסוכר והתבלינים. מערבבים בקערה גדולה ונפרדת את הביצים והדלעת. מוסיפים את החומרים היבשים לרטוב ומערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה. מחממים כ ¼ בכוס שמן במחבת גדולה על אש בינונית. השמן מוכן כאשר טיפת מים מזרזת בו.

מוסיפים את הבלילה לשמן החם בכפות מלאות מאוד. עם גב הכף, משטחים מעט ומורחים כל קציצה לעיגול תוך כדי הוספתה. מבשלים כ -3 דקות לצד, מתהפכים פעם אחת בלבד, עד שכל קציצה חומה זהובה עמוקה. הקציצות יהיו פריכות מבחוץ ורכות מבפנים. מסננים היטב על מגבת נייר.

הכי טוב כשהוא מוגש מיד, מטפטף דבש חם או סירופ תמרים או מפוזר באבקת סוכר. ניתן לשמור על קציצות מבושלות בתנור של 200 מעלות למשך עד 30 דקות על גבי מדפי קירור תיל המונחים על תבנית אפייה.

(מתכון מסוזן בארוקאס. Https://jewishfoodexperience.com/recipes/bimuelos-de-kalavasa-sephardic-pumpkin-patties/ )