לאחרונה ההיסטוריה הגיעה למעגל מלא כאשר למעלה מ 100,000 צאצאי ספרדים ברחבי העולם הגישו בקשה לאזרחות ספרדית במסגרת חקיקה שמטרתה להחזיר את האוכלוסייה המגורשת לפני למעלה מ 500 שנה. הם צייצו לקראת המועד האחרון של 30 בספטמבר 2019 בספרד, אולם תהליך האזרחות בפורטוגל עדיין פתוח ליחידים שיכולים להוכיח את שושלתם הספרדית.
צו הגירוש בספרד מ- 1492 בספרד אילץ את יהודי ספרד להתנצר או לעזוב, והביא לפיזור לאזורים כולל אמריקה והמזרח התיכון. בתוך ספרד ומושבותיה האמריקאיות החדשות , שמרו כמה אנשי דת , או גרים יהודיים, את אמונתם המקורית בסתר, תחת איום של גילוי ועונש מצד האינקוויזיציה.
סגירת חלון האפליקציות לאזרחות ספרדית סימנה זמן נאות להקרנת ה- 24 באוקטובר באל סנטרו ספרד במדריד של סרט תיעודי חדש על עברם, הווה ועתידם של הספרדים: “ילדי האינקוויזיציה”, מאת קולנוען עטור הפרסים. ג’וזף לובט.
“הסרט הזה מאתגר את הרעיונות של כולם לגבי היסטוריה וזהות,” אמר לובט ל”טיימס ישראל “בחודש שעבר. “עבור אנשים רבים זה מאתגר רעיונות לגבי זהותם שלהם.”
בסרט הבכורה בתחילת השנה בפסטיבל הסרטים היהודי בסיאטל, הסרט התיעודי עוקב בדרכים הרבות שעברו על יהודי ספרד לאחר שהצטוו עליהם להתגייר או לעזוב בספרד ובפורטוגל השכנה. לוב, שצולם בין 12 ערים בארבע יבשות, מראיין צאצאי שיחות כמו גם מומחים אקדמיים. באוגוסט זכה הסרט בפרס לבבות, מוחות ונשמות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של רוד איילנד, והוא הוזמן לאחרונה לכלול בספריית הקונגרס.
לאחר שנשאל על נושא האזרחות, נזכר לובט במסע שעברו אבות אבותיו של גיסתו המנוחה לאחרונה סילביה מובייד – מספרד לאיזמיר לרודוס לאלכסנדריה למדינת הבית של לוב ברוד איילנד. למרות הפלגות אבות אלה הרחק מספרד, לובט אמר כי גיסתו קיבלה אזרחות ספרדית בשנות השישים.
“אני חושב, כנראה, זה תמיד היה אפשרי,” הוא אמר. “כמו שדברים, זה נעשה מאוד לא נוח בארה”ב. ברור שיותר ויותר אנשים מתמיד מסתכלים על אזרחות אירופית. “
הסרט לקח בערך עשור לצילום ולעריכה; הסיפור האחורי שלו חוזר עוד יותר. לובט החל לחשוב על הנושא בשנת 1958, כילדה בת 13 שגדלה בפרובידנס. הוא הסתקרן כאשר רבונו, וויליאם בראודה ממקדש בית אל, ביקר בספרד של פרנקו וביקש לראיין צאצאי שיחות, ועם שובו נתן דרשה תחת הכותרת “Todos Catolicos” או “כולנו קתולים”.
“אף אחד [בספרד] לא ידבר איתו,” אמר לובט. “הם ממש אמרו ‘כולנו קתולים, תמיד היינו קתולים.'”
אפילו מאות שנים אחרי הצו שאילץ את יהודי ספרד להתגייר או לצאת, “צל האינקוויזיציה היה תלוי כל כך בכבדות על ספרד,” אמר לובט. “איש לא יכול היה להעז לשקול טיפת דם יהודי.”
ובכל זאת, נזכר, עדויות אנקדוטליות העידו כי חלקם שמרו על שארית אמונת אבותיהם בכך שלא הלכו לכנסיה, סירבו לכומר בהלווייתם, או כיסו מראות בבית בתקופות אבלות, מנהג יהודי מסורתי.
היהודי האשכנזי, לובט סיקרן את סיפורם של הספרדים ולפני למעלה מ 20 שנה הוא המשגה את הרעיון לסרט. בינתיים הוא צבר ניסיון בעבודה בטלוויזיה, כולל בתוכנית החדשות “20/20”, שם כיבד את כישורי החקירה שלו העוסקים בנושאים כמו משבר האיידס.
מאז הוא הפך לקולנוען דוקומנטרי. בעוד שהוא אמר שהוא מרגיש שהוא “מיומן מספיק” כדי לקחת על עצמו את “ילדי האינקוויזיציה”, הוא היה מודע לכך שהוא מייצג “פרויקט שאפתני מאוד.”
החוויות המורכבות של יהודי ספרד וצאצאיהם תוארו במונחים של קונוטציות שונות. כפי שמסביר הסרט, אלה שהתאסלמו נקראו המרה; שיחים שהמשיכו לעסוק ביהדות בסתר נקראו מונח הגנאי אנוסים , או חזירים; מונח אחר, נובוס כריסטיאנוס , או נוצרים חדשים, הבחין בין גרים יהודיים לנצרות ואנשים שהיו תמיד נוצרים.
“זה היה מאוד מרתיע”, אמר לובט על פרויקט הקולנוע, ותיאר את הנושא כ”לפעמים לא מובן, עם שינויים בשמות, זהויות, אמונות. קשה מאוד לעקוב אחריו. “
לובט בוחן גם את סיפורם של יהודי קריפטו, או מתגייר בנצרות שעסקו ביהדות בסתר, ואת האנוסים , אנשים שהומרו בכוח מיהדות וכעת מבקשים להתחבר מחדש. לובט הקרין קליפים של הסרט בנתניה בכנס הראשון לאנוסים, והוא גם הקרין את הסרט שלא גמר אז בוועידת קקוס הכנסת בשנת 2015.
זוכר את הנהר השוכח
כמה שנים לתוך הפרויקט, לובט מצא קו מעבר לסרט כאשר פגש את העיתונאית של ניו יורק טיימס דורין קרוואג’ל. במהלך הדיווחים מאירופה, הבינה קרוואג’ל שהרקע המשפחתי שלה מייצג סיפור. בסרטון באתר הקולנוע היא דנה בגידול קתולי לפני שנודע לה כי שם משפחתה הוא “שם יהודי ספרדי ותיק.” מציאת רתיעה במשפחתה המורחבת להתייחס לנושא, יצאה קרוואג’ל למחקר משלה שהפך לספר זכרונות. , “הנהר השוכח.” כפי שהתברר, אבות אבותיה היו בין משפחת אבילאס דווילה הבולטת של בני המרה בסגוביה, שהיו חלק ממשפט מופע במאה ה -15.
“אלוהים אדירים, היינו יכולים לעשות עליה את כל הסיפור,” אמרה לובט, וכינתה את הנרטיב המשפחתי שלה “חלון שנשתמש בה ההיסטוריה.”
לובט וקרוואג’ל חקרו את הרקע המשפחתי שלה – תחילה בדאלאס, טקסס, במרכז ללימודי קריפטו-יהדות. לאחר מכן, הצמד נסע לספרד למחקר נוסף בארכיונים בני מאות שנים עם המלומד דייוויד גיטליץ, אותו לובט מתאר כמלומד מבריק ומומחה למשפחתו של קרוואג’ל, כולל סניפיו בספרד ובמקסיקו.
“סבה ה -16 הפך לכומר”, אמר לובט. “כולנו הכרנו אותו במחקר על [אירועים] לפני 500, 600 שנה. הוא הפך לאדם חי, נושם ומעניין מאוד … פתאום ההיסטוריה הפכה להיות אישית, אישית מאוד. “
ככל שהנרטיבים של קרוואג’ל ואחרים מצטברים, הסרט עוקב אחר היעדים הרבים של משפחותיהם על גבי מפה. “אנשים אוהבים מפות,” אמר לובט. “זה עוזר להמשיך בהם, אם תרצו.”
חלק מהיהודים יצאו לאימפריה העות’מאנית, שהתקבלו בברכה על ידי הסולטאן בייזיד השני להתפלל בגלוי. “לרוב הם היו מוגנים באמצעות העות’מאנים,” אמר לובט. “העולם היה שונה. היחסים בין יהודים למוסלמים היו שונים. “
במה שהייתה אז העיר העות’מאנית סלוניקי (היום סלוניקי, יוון), יהודים הקימו את מה שהיה ככל הנראה הריכוז הגדול ביותר של ספרדים בעולם, כך על פי הסרט. ההיסטוריה המאוחרת תתגלה כטרגית: הקהילה הושמדה בשואה, כאשר 45,000 מיהודי סלוניקי גורשו לאושוויץ בין מרץ לאוגוסט 1943. לובט חקר את הקהילה הזו את החוקר דווין נו, מומחה לספרדים ושפתם לדינו, ששלהם הרקע המשפחתי משקף את תהפוכות ההיסטוריה. בסרט מוצג סבא רבא של נאר כשהוא לבוש בפיז עות’מאני בסלוניקי. כעבור דור, אחיו הבכור של סבו של נאר ומשפחתו היו בין אלה שגורשו מסלוניקי לאושוויץ.
עולם חדש, אותו סיפור
כשחלק מהספרדים פנו מזרחה, אחרים – הנוצרים נקודתיים – הפליגו מערבה אל העולם החדש בתקווה שהאינקוויזיציה לא תהיה חזקה מעבר לאוקיאנוס האטלנטי. אלה כללו שלושה אנשי צוות במסעו הראשון של כריסטופר קולומבוס לאמריקה. בתחילה התקבלו בברכה פורטוגל לאחר קבלת הגזר הספרדי, אולם בשנת 1497 נצטוו יהודי פורטוגל להתגייר גם כן.
הסרט מתבונן בגורלם של ספרדים במושבה פורטוגזית דאז של ברזיל – כולל ברנקה דיאס, אישה שהועמדה לדין על ידי האינקוויזיציה בגין תרגול יהדות בסתר; צאצאיה הברזילאי, האמן קרלוס דה מידירוס, מתראיין על ידי לובט.
לובט ציטט סטטיסטיקות לפיה 25 אחוז מהמתיישבים מהעולם החדש היו יהודים, וכי 25 אחוז מכלל האנשים באמריקה הלטינית נושאים DNA DNA, אמר לובט כי “הפזורה הזו שינתה את העולם.”
באל פאסו, טקסס, התראיין הקולנוען את הרב סטיבן לאון מקהילת בנאי ציון.
“עשרה אחוז [מהקהילה שלו] היו מקסיקנים-אמריקאים”, אמר לובט, ותיאר את האנשים האלה כגדולים קתולים ומגיעים ממשפחות שיחות, כולל צעיר מג’וארז, מקסיקו, שהחל לחפש מידע נוסף על המורשת שלו אחרי שלו אמא הפסיקה להדליק נרות כשסבתו נפטרה.
הסרט מתאר צאצאים אחרים של מומרים על בני ציון אשר מתמודדים עם שאלות של זהות – כולל גואדלופה ראמוס, אשר בסופו של דבר מחליט לשקוע בתוך מקווה , או מקווה טהרה יהודית, לאות גיור ליהדות.
נסיעה לג’מייקה לכנס בנושא הפזורה היהודית הפורטוגזית עזרה לאובט להבין את המורכבות הנוספת. לובט ראיין את יהודי ג’מייקנה כמו מנהיג הקהילה איינסלי כהן הנריקס ובתו, האמנית והסופרת אנה רות הנריקס, שיצירתם משנת 1997 “ספר המכטילדה” היא פית לאמה המנוחה, שילה מככטילדה הנרקס, לשעבר מיס ג’מייקה מסינית רקע אפרו-קריבי. בסרט, לובט מדבר עם ג’מייקנים אפרו-קאריביים שהם יהודים או חוקרים זהות יהודית, כולל החזן ווינסטון מנדס דוידסון, והמחזאי אנג’לה מקנאב.
“פתאום היותה יהודייה קיבלה צבע אחר,” אמרה לובט ותיארה בתי קברות יהודיים שבהם “אפשר היה לראות משפחות יהודיות לבנות – אב, אם וילדים לצידם, אייזקס, רחלים, רבקה – וממש מאחורי אבא שכב את אשתו האפריקאית וילדיה. זה אותו בית קברות, אותה חלקה משפחתית. “
על ידי הצגת דרכיהם המגוונות של אנשים שונים המשתקפים בפזורה הספרדית, והדרכים הרבות שהאנשים הללו מתייחסים לאמונתם כיום, לובט מקווה שהקהלים יגיעו להבנה חדשה של היהדות.
“יש הרבה פער באיך אנשים רואים זה את זה,” אמר לובט. “כל היהודים אינם אירופאים כחולי עיניים, בלונדינים, וגם לא כולם ים תיכוניים עם עור זית וחום עיניים … ככל שהעולם משתנה … חשוב מאוד להיות מכובדים ביחס של האנשים ליהדות.”