שרשים ספרדיים של יהודי הונגריה

שלמה סניור, שלא כמו אחיו, בחר לשמור על אמונתו ולהשאיר את ארץ מולדתו למרעה ירוקה יותר. הוא הגיע לבירה של הונגריה שבה הוא טיפס במהירות בסולם כדי להצלחה.

סנייור מיהר להשתלב במעמד העליון ההונגרי, לשנות את שמו לאתיל (אטילה) וללמוד את השפה ההונגרית. בסופו של דבר הוא התקרב למלך לאיוס (לואי) השני, שמינה אותו לקנצלר האוצר. עם זאת, פרצה בקרוב שערורייה כאשר התברר כי הוא ניהל רומן עם אישה נוצרייה. כדי להימנע מעונש ו / או כדי לקדם את הקריירה שלו הוא הוטבל בסביבות שנת 1510 (אירוניה עצובה בהתחשב בנסיבותיו הקודמות). שמו הנוצרי החדש היה עכשיו “אימרה שרנץ” (לימים אמריקוס פורטונטוס או אמריק פורטאנט). הוא עזב את אשתו היהודייה ואת שני בניו, התחתן עם נוצרייה ושמר על משרתו כגזבר של המלך. לא עבר זמן רב עד שעשה כמה אויבים חזקים בחצר המלך, שהאשים אותו בעניינים שונים שלא השתבשו,

סניור נתפס בסופו של דבר בשערורייה חדשה, שעסקה בהשפעת המטבע ההונגרי – הטבעה של כסף בשווי של חצי בערך פניו – ב- 1521. המלך כבש את סניור, ולפני זמן רב גזר עליו עונש מוות על האיש האומללה. עם זאת, הוא שוחרר לאחר סכום כסף גדול ששולם בשמו. לאחר שחרורו הוא חגג בביתו עם חברים ובני משפחה. החגיגות הצנועות משכו עד מהרה אספסוף זועם, שהמשיך לתקוף ולשדוד את ביתו. למרבה הפלא, Seneor הצליח לשכנע את magnates כי הוא היה מסוגל לשחזר את המצב הפיננסי של בית המשפט המלכותי, וכתוצאה מכך, הוא הופקד עם מכרות נחושת רווחי ב Fuggers. שבועות ספורים לפני קרב מוהאץ ‘(שהיה אמור להסתיים בכיבוש טורקי היסטורי של העיר בודה) הוא תרם כמות גדולה של כסף כדי לתמוך בהגנות העיר נגד הטורקים. תאריך מותו אינו ברור, אך יש להניח כי הוא מת סביב זמן הקרב הנ”ל.

מעניין לציין, שהתשובה הרבנית בת זמננו טענה שבזמן פטירתו, בוכה ומתפלל בנוכחות כמה יהודים, הוא חזר אל הדת היהודית.

אבל הסיפור לא נגמר שם. עוד בחייו, התעורר ויכוח הלכתי על מעמדו. שני בניו של סניור מאשתו היהודית, אברהם ואפרים, שנשארו חלק מהקהילה היהודית, ייקראו לתורה על פי שמו של סבם ולא על שם אביו המשומד. הבנים לא אהבו את המצב הזה. רק לאחר מותו של שלמה עשה הרב של בודה אז, נפתלי הכהן (כץ), לאפשר את השם “בן שלמה” לשמש שוב כאשר קוראים את הבנים לתורה.

ההכרעה ההלכתית של אותו זמן, הרב מאיר קצנלבוגן (הידוע גם כמהר”ם מפדובה ואבות חלק גדול מיהדות אשכנז המזרחית), נתן את סנקציה ההלכתית להחלטה זו וטען כי אם המלכים והאצילים הם בהחלט לא ניתן להזכיר את היהודים בברכות בבית הכנסת, כך גם שמו של סניור (והוסיף כי על פי כל הדיווחים שמר סנור על רגשותיו כלפי בני דתו לשעבר והראה להם טובה).

הרב האיטלקי באיסטנבול הגדיל עוד יותר את תיאורו של סניור במה שאפשר לתאר רק כ”מונחים זוהרים “. אליהו בן בנימין הלוי, איסטנבול, תיאר אותו כאדם בעל נדיבות רבה, שייתן צדקה ליהודים עניים בכל יום שישי ולא חסך כסף ומאמץ להציל את הקהילה היהודית כשהיא בסכנה (בעיקר במהלך עלילת דם). אחד מבניו כתב שאביו הזהיר את היהודים במכתב סודי בעברית שהם בסכנה, ובכך הצילו את חייהם. הוא גם מנע את גירוש היהודים מפראג כשהעיר היתה תחת השלטון ההונגרי.

מנקודה זו ואילך, השתנתה הגישה כלפי סנור בצורה קיצונית. זה היה “מקובל” כי כפירה שלו לא היה כנה וכי הוא עשה זאת לטובת העם שלו. הוכרז בבתי הכנסת, כי מי שיכפיש את יהדותו “ייענש באישיותו ובחפציו על ידי הנציב”. ההחלטה לשקם את שמו של סניור קיבלה סנקציה הלכתית של הרמ”א (הרב משה איסרלס, מזרח אירופה). הרמ”א ביסס את דעתו על פסיקתו הקודמת של הרב קצנלנבוגן והגיע למסקנה: “ברגע שהוא [קצנלנבן] נתן את הסכמתו, מי יכול לקבל מילה אחרי המלך?”

שני בניו היהודיים של סניור, שעדיין לא נראו מודאגים מכך שהזכירו את עברם המשפחתי השערורייתי, עזבו את בודה לאחר קרב מוהאץ ‘ושינו את שמו לזקס (זקס). השם אמור להיות קיצור של “זרע קדוש סניור”, פשוטו כמשמעו “זרע הקדוש של סניור”. אחד מבניו, אברהם, התיישב Kismarton (אייזנשטדט היום באוסטריה) עם משפחתו. כמה מצאצאיו נמצאו מאוחר יותר כמו וילנה, במקומות אחרים. זו עוד אירוניה, שכן הכיבוש הטורקי של הונגריה הניח שם את הישוב של קהילה ספרדית אמיתית, ושרידיה עדיין ניתן למצוא עד היום (ועוד על כך בפעם אחרת).