מגבלת הסמכות החוזית של הבורר כלפי צדדים שלישיים

מוסד הבוררות יונק את כוחו מכוח הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים. הסכם זה מחייב את קיומו של ההליך, אך חוסר היריבות החוזית מול גורמים חיצוניים יוצר קושי מובנה כאשר נדרש מידע המצוי בידי צד שלישי – כגון תאגידים בנקאיים, רואי חשבון חיצוניים, לקוחות או ספקים של העסק.

בעוד שבית המשפט מחזיק בסמכויות כפייה אינהרנטיות מכוח חוק בתי המשפט, לבורר אין מערך עצמאי של הוצאה לפועל או סמכות להטיל קנסות על עד המסרב להופיע. במידה ועד חיוני מסרב להגיע לישיבת הבוררות, או שצד שלישי מסרב להמציא מסמכים חשבונאיים הדרושים לבירור סכסוך שותפים או חלוקת רווחים, נדרשת הפעלת מנגנון העזר השיפוטי הקבוע בחוק.

מנגנון סעיף 16 לחוק הבוררות: פנייה לבית המשפט

סעיף 16(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, מסדיר את קו התפר הפרוצדורלי וקובע כי בעניינים הבאים נתונות לבית המשפט אותן הסמכויות למתן סעדים כפי שנתונות לו בתובענה שהוגשה לפניו:

• הזמנת עדים וקביעת שכרם (סעיף 16(א)(1)): הגשת בקשה לבית המשפט להוצאת צו זימון מחייב לעד. ציות לצו זה דינו כציות לצו זימון של בית המשפט, ואי-התייצבות מהווה ביזיון בית המשפט.
• כפיית התייצבותם של עדים ומתן עדות (סעיף 16(א)(2)): הפעלת סנקציות כגון צווי הבאה או הטלת קנסות במקרים של סרבנות מתמשכת.
• המצאת מסמכים, עיון בהם ומתן שאלונים (סעיף 16(א)(2)): הוצאת צווי המצאת מסמכים (Duces Tecum) המופנים לצדדים שלישיים, המחייבים אותם להעביר את התיעוד הראייתי הרלוונטי לתיק הבוררות.

הפנייה לבית המשפט לפי סעיף זה יכולה להיעשות על ידי אחד מבעלי הדין (באישור הבורר או בלעדיו, בכפוף לנסיבות ההליך) או על ידי הבורר עצמו. במידה ואחד הצדדים מנסה לעשות שימוש לרעה בהליכים אלו כדי לעכב את הבוררות, משרדנו פועל לסיכול המהלך ומניעת השעיית הדיונים.

ניהול הליכי כפייה וגילוי ראיות בבוררות מסחרית