במרץ ימלאו שבע שנים לחקיקת החוק המתיר ליהודים ממוצא ספרדי לרכוש אזרחות פורטוגזית.
חוק חשוב זה ביקש לסגור פער של יותר מ-500 שנה, שלפניו ועד לעידן המודרני, הייתה עדה לקהילה היהודית הגדולה והגלויה האחרונה שהותרה בפורטוגל; זה הסתיים כתוצאה מהמרות המוניות בכפייה, הטרדות ואלימות.
לעמים הפורטוגלים והיהודיים יש היסטוריה ארוכה ועשירה הבולטים בכמה דמויות יוצאות דופן שהעשירו את חייהם של שניהם. אלה כוללים את האסטרונום, האסטרולוג והמתמטיקאי הרב אברהם זקוטו, שיצר את הטבלאות האסטרונומיות והתרשימים הימיים ששימשו את ואסקו דה גאמה במסעותיו, ואת הפילוסוף והמדינאי דון אייזק אברבנאל.
לאורך אלפי השנים ועד היום תרם העם היהודי תרומה משמעותית לתרבות הפורטוגלית, לספרות, לאקדמיה, לכלכלה ולזהות חברתית ופוליטית.
כפי שאמר נשיא הרפובליקה הפורטוגלית מרסלו רבלו דה סוזה בשנת 2016, על פורטוגל להכיר ולהוקיר את המורשת היהודית שלה תוך שימת דגש על תפקידה בעיצוב הזהות הלאומית הפורטוגלית.
“אנחנו חייבים להכיר בזה ולהוקיר את זה כי אנחנו יודעים כמה הפסדנו על שלא עשינו את זה בעבר”, אמר.
העם היהודי התעשר משהותו בפורטוגל, והזהות הפורטוגלית, ההיסטוריה והתרבות הוגברו הודות לתפקידם של יהודים רבים.
חוק הלאום הוא אפוא יותר מתיקון עוול היסטורי; מדובר בקירוב בין העמים שלנו שוב. מדובר בהכרה בקשר ההיסטורי שלנו ובעידוד כתיבת פרק חדש המהווה רווח משמעותי לכולם.
עד כה, הרפובליקה הפורטוגלית העניקה אזרחות ל-56,685 צאצאים של יהודים ספרדים, עם 80,102 בקשות תלויות ועומדות. המשמעות היא שעד כה היו 137,087 פניות.
מאז כניסת החוק לתוקף, הושקעו בפורטוגל השקעה של מיליארדי אירו של יהודים; הקהילות היהודיות של פורטו וליסבון גדלו באופן אקספוננציאלי; ומספר היהודים בפורטוגל גדל פי עשרה. החיים היהודיים פורחים, עם בתי כנסת, מסעדות כשרות, בתי קברות חדשים ומוזיאונים.
בקרב אוכלוסיית פורטוגל ישנה מודעות רבה יותר להיסטוריה, לתרבות ולמסורת היהודית, לרבות השורשים המשותפים של העם היהודי והפורטוגלי ברחבי הארץ.
שורשים אלו נשברו אך לא נהרסו בסוף המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16,
משפחתי משלה את מורשתה לאותה תקופה, ברחה מחצי האי האיברי שהיה ביתנו במשך יותר מאלף, ברחה צפונה דרך המבורג, אמסטרדם ולאחר מכן לונדון.
כל אחת מהקהילות הללו שמרה על המורשת הפורטוגזית-יהודית שלה, והשפה הפורטוגזית משמשת בשירותי בית הכנסת ובליטורגיה שלנו עד היום.
בתקופת תור הזהב של הולנד, כאשר אמסטרדם הייתה מרכז המסחר העולמי, יהודים ספרדים, הידועים במקום “העברים של האומה הפורטוגלית”, מילאו תפקיד בולט ביותר. יהודי פורטוגל אלה הקימו את הקהילות היהודיות ההיסטוריות בארצות הברית, בבריטניה ובמקומות אחרים.
הם היו נאמנים למדינות שבהן חיו ולמי שהוביל אותם.
מעט ידוע שארגון הגג של יהדות אנגלו, מועצת הצירים, מתוארך לשנת 1760 כאשר ועדה ספרדית של צירים הציגה “כתובת נאמנה” למלך ג’ורג’ השלישי.
אם נתבונן בכמה מהשמות היותר מפוארים של יהודי פורטוגל העולמיים, נמצא דמויות כמו האינטלקטואלית גרציה מנדס נאסי; אמה לזרוס, שכתבה את “הקולוסוס החדש”, הסונטה המעטרת את פסל החירות; הפילוסוף אוריאל דה קוסטה; הפילוסוף והרופא אייזק אורוביו דה קסטרו; וסופר אתיקה בנדיקט דה שפינוזה.
לאן שלא הלכו יהודי פורטוגל, הם העשירו את סביבתם מבחינה כלכלית, אינטלקטואלית, תרבותית וחברתית, וכעת הם עושים זאת שוב בגאווה בפורטוגל.
חוק האזרחות הבטיח שהמאה ה-21 היא סוג של שיבה הביתה כאשר ליהודים ממוצא פורטוגלי תהיה הזדמנות להתחבר מחדש לביתם הקודם.
אולם, למרבה הצער, החוק אינו חף מנגדיו.
מאז תחילת הדרך, היו מבקרים, בעיקר קיצונים, שאפשרו לקנאות היסטורית ואנטישמיות להעיב על שיקול דעתם. הם העלו כל מיני תיאוריות קונספירציה מוזרות שבהן מעורבים יהודים המתעשרים על חשבון פורטוגל, ואפילו סוג כלשהו של קשר צללים לבונים החופשיים.
למרבה הצער, ככל שהאנטישמיות גדלה ברחבי העולם בשנים האחרונות, הקולות הללו התגברו ורואים הזדמנות לנסות ולחנק את החוק, או לפחות להפוך אותו לבלתי יעיל ברובו, על ידי הכנסת תיקונים והתניות קשים יותר ויותר.
אף על פי כן, אנו יודעים ומקווים שממשלת ועם פורטוגל רואים בחוק זה מעשה של אחווה והגינות.
המוניטין של פורטוגל ברחבי העולם השתפר על ידי מעשה נדיבות היסטורי זה, שאומץ על ידי יהודים ספרדים.
כפי שאמר רבלו דה סוזה, היהודים “שמרו בחיים את התקווה לחזור לארצות פורטוגל, תקווה שעברה מדור לדור”.
הדור הנוכחי היה סוף סוף עד להגשמת החלום הזה, וזו בהחלט סיבה לחגוג.