כשאנג’לינה מונייז הוברמן הייתה בת שש, אמה סגרה את הדלת הראשית של דירתם במקסיקו סיטי, ולחשה כאילו הייתה רדופה, אמרה לה שהיא צאצאית יהודים.
“היא אמרה לי שאם אי פעם אצטרך לקבל הכרה על ידי יהודים אחרים”, אמר הוברמן, “אני צריך לעשות את אות הכהנים” – תנועת יד המייצגת ברכת כוהנים עתיקה , שהתפרסמה בהקשר אחר על ידי פלוני. דמות “מסע בין כוכבים” .
הרגע הזה עורר עניין רב במורשת היהודית של משפחתה, מה שיוביל אותה לדרך להפוך לאחת הסופרות המוכרות ביותר במקסיקו בנושאים יהודיים ובראש ובראשונה חוקרים על ספרדים ויהדות קריפטו – אנשים שנאלצו לוותר או להסתיר את שלהם. יהדות מול האינקוויזיציה הספרדית.
בחודש שעבר הוכנס הוברמן, בן 84, לגוף הספרותי היוקרתי ביותר במקסיקו, האקדמיה המקסיקנית לשפה, שהוקמה עשרות שנים לאחר עצמאותה של מקסיקו כדי להגן ולקדם את האינטונציות והשימושים המקסיקניים בספרדית.
השגת חברות בגוף האקדמי בעל 36 הכיסאות היא תהליך סלקטיבי ביותר שבו חברים חדשים צריכים להיבחר על ידי הנוכחים.
מתוך תשע חברות ההנהלה, לארבע יש מוצא יהודי; חלקם, כמו הסופרת מרגו גלנץ, בתו של המשורר היידי יעקבו גלנץ, עסקו באופן פעיל במוצאם היהודי בטקסטים החשובים ביותר שלהם.
אבל עבודתה של הוברמן בולטת בגלל מחקריה על לאדינו , צורה ישנה של ספרדית-יהודית המדוברת על ידי יהודים ספרדים לאחר גירושם מחצי האי האיברי. מלבד היותה חלוצה בלימודי ספרד במקסיקו וחקר יהודים קריפטו כמו אלה שבמשפחתה, הוברמן התמקדה גם במסורות יהודיות מיסטיות, כולל קבלה.
עבודתה האקדמית משפיעה לעתים קרובות על הסיפורת שלה. אחד הרומנים האחרונים שלה, שכותרתו “לוס אספרנדוס”, מספר את סיפורם של פיראטים ספרדים בים התיכון ובקריביים במאה ה-17.
זוכת פרסים מרובים, כולל פרס חאווייר וילאורוטיה הספרותי, הוברמן ידועה בעיקר בזכות השירה והרומנים שלה. אחד מספריה הידועים ביותר, “Dulcinea Encantada”, שיצא לאור ב-1992, מספר את סיפורו של אחד ממחיצתו של דון קיחוטה במקסיקו של ימינו. תקוע בתוך מכונית בפקק תנועה, הגיבור מתחיל לחלום בהקיץ ופוגש דמויות ספרדיות, רוסיות ומקסיקניות פנטסטיות מכל ההיסטוריה.
נולד בדרום צרפת ב-1936, אביו של הוברמן, אלפרדו מונייז, היה עיתונאי ספרדי שכתב בעיתון הרלדו במדריד. כשפרנקו ניצחה במלחמת האזרחים בספרד, משפחתה נאלצה לצאת מספרד ולתוך צרפת, ממנה נאלצו להימלט שוב ב-1939, כשהנאצים התקדמו למדינה.
הם נחתו בקובה וחיו באזורים הכפריים תקופה קצרה לפני שהתבססו במקסיקו. הוברמן העלתה זיכרונות מילדותה על האי בספרה “טירות באדמה” מ-1995, שאותו כינתה “פסאודו-זיכרונות” המשלב עובדות ובדיות.
הם עקרו שוב למקסיקו סיטי, ב-1942, שם הקים אלפרדו מאחז של חברת בדיקות מעבדה רפואית בבעלות קרוב משפחה שגר בניו יורק. המשפחה התגוררה בין מהגרים אחרים בשכונת קונדסה, מרכז של יהודים ממעמד הביניים דוברי יידיש באותה תקופה. כאן למדה על הרקע היהודי שלה.
שם משפחתה של אמה כרמן, Sacristán, אינו יהודי טיפוסי, אך לדברי הוברמן, לאחר גירוש היהודים מספרד ב-1492, רבים החליטו לשנות את שמות המשפחה שלהם כך שיישמע נוצרי יותר, כדי לחמוק מרדיפות.
“הדורות האלה של יהודים שחיו בספרד שמרו על חזית קתולית אבל חגגו מסורות יהודיות בתוך הבית”, אמר הוברמן לסוכנות הטלגרפיה היהודית.
היצירות הבדיוניות הראשונות שלה משתמשות במונולוגים פנימיים כדי להרהר במה זה אומר להסתיר את זהותו. ברומן הראשון שלה, “מוראדה פנים” (או “מקום מגורים פנימי”), שפורסם ב-1972, היא כותבת מונולוג פנימי מנקודת מבטה של תרזה דה אווילה (המכונה לפעמים תרזה דה ישו), מיסטיקנית נוצרית ספרדית אשר בא ממשפחה של יהודים מומרים. הוברמן השתמש בקטעים מיומנה האמיתי של הנזירה כדי להמציא תיאור של האופן שבו היא מתנגשת על ידי זהותה היהודית הנסתרת.
בעלה, אלברטו הוברמן, נולד בקובה והיגר למקסיקו לאחר המהפכה הקובנית כדי לסיים את לימודי הרפואה שלו. חבר בקבוצת הנוער השמאלנית-ציונית השומר הצעיר, התגורר בעבר בישראל, שם היה שותף להקמת קיבוץ געש.
“הוא בנה את הבתים, את מגדל המים, את כל התשתית”, אמר הוברמן. הם נישאו ב-1959.
במשך יותר משלושה עשורים, מוניז לימד קורסים בספרות היספאנית-עברית באוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו, גן עדן של כמעט 250,000 סטודנטים עם קמפוס מרכזי במקסיקו סיטי. לדבריה, רבים מתלמידיה, לאחר שעברו את הקורס שלה, הבינו שגם להם יש רקע קריפטו-יהודי, ועברו גיור פורמלי ליהדות.
מעבר לצד היהודי שלה, הוברמן גם מחשיבה את עצמה כנציגה של גלות ספרד, שם המתייחס למה שמכונה “רפובליקנים” שברחו ממלחמת האזרחים בספרד בחסות נשיא מקסיקו לזארו קרדנס בסוף שנות ה-40. האינטלקטואלים והסופרים הללו לקחו תפקידים חשובים בתוך גופים אקדמיים כמו ה-MAL, וייסדו מוסדות חינוך ליברליים כמו קולג’יו דה מקסיקו.
“במובנים רבים,” אמר הוברמן, “עברתי גלות כפולה.”
התחושה הזו של נקע, והכמיהה לארץ שאבדה פעם, נוכחת ברבות מיצירותיה, ציינו המבקרים. היא התייחסה לכך במפורש בנאום ההשבעה שלה לאקדמיה, שהוזרם ב-19 בנובמבר 2021.
הוברמן דיבר על ההיסטוריון מיגל לאון פורטילה, שאת כסאו היא לקחה באקדמיה, שהקדיש את חייו ללימוד והצגת “הצד המפסיד” של ההיסטוריה, במיוחד תרבויות ילידים שנכבשו על ידי הספרדים.
במובנים רבים, אמר הוברמן, גם היהודים וגם הרפובליקנים הספרדים היו ב”צד המפסיד” של ההיסטוריה. שניהם נאלצו להגר, אך שניהם מצאו, בשפת אמם, נחמה וכוח להמשיך.
“למה אנחנו כאן במוסד היוקרתי הזה,” אמרה, “אם לא מאהבת… מילים? מילים מלוות אותנו בגלות, מוחקות את בדידותנו, מקימות אחווה ומנחמות אותנו”.