ת:כשאתה חושב על יהודים באמריקה, אתה חושב על העיר ניו יורק ואתה חושב על ארצות הברית כמיקום החשוב ביותר של ההתיישבות היהודית. אך במציאות, מקורו של אותו סיפור הוא בקריביים. וזה אחד הסיפורים שאנחנו מנסים לספר כאן. היהודים הראשונים שבאו באמת לניו יורק, אמנם היו שם כבר כמה יהודים, אך אבותיהם המיתיים של ניו יורק והאבות המיתיים של כל יהדות צפון אמריקה היו 23 היהודים הללו שבאו לניו יורק – שבאותה עת, ב 1654, נקראה ניו אמסטרדם. הם גורשו מברזיל והם הגיעו דרך האיים הקריביים, עצרו בג’מייקה הספרדית ואז דרך קובה. הקהילות הראשונות בתקופה הקולוניאלית היו ספרדיות. כך שלעתים היסטוריונים יהודיים אמריקאים מתייחסים לזה לתקופה הספרדית, עד גיל הרפובליקה הקדומה. בניופורט, רוד איילנד, הייתה קהילה יהודית ספרדית שהגיחה בשנת 1680 שהיו כמעט כולם מברבדוס. הם דיברו פורטוגזית, הדקות הקהילתיות שלהם נכתבו בפורטוגזית והיו להם שמות כמו לופז, דה קוסטה ואלוורנגה.
בסביבות שנת 1740 שלחה קהילה של יהודים פורטוגזים בלונדון אנשים סקרנים להתיישב בסוואנה, ג’ורג’יה. במהלך המהפכה, פילדלפיה הופכת לעיר ספרדית מרכזית. ואז בהמשך צ’רלסטון, דרום קרוליינה, מאוכלסת גם על ידי יהודים מברבדוס. אבל לאורך כל התקופה הקולוניאלית, אתה יכול לקבץ את כל אותם היהודים שהרכיבו – מניופורט, סוואנה, צ’רלסטון, פילדלפיה, ניו יורק – ובסך הכל הם עדיין לא רבים כמו שיש רק בקינגסטון, ג’מייקה. ובג’מייקה ישנן קהילות מרובות. יש קהילות בקינגסטון ובעיירה הספרדית ובמפרץ מונטיגו ובסוואנה לה מאר ולוסיה. וקורקאו גדול אפילו יותר מג’מייקה, וסורינאם זהה בערך. אז כל אחד מאותם מיקומים בקריביים – סורינאם, ג’מייקה או קוראסאו – לבד, הם גדולים יותר מכל יהדות צפון אמריקה שהוקמה במאה ה -18. אז זו דרך פגומה מאוד להסתכל על ההיסטוריה היהודית האמריקאית להיות כל כך ממוקדת במה שהופך לארצות הברית. הרעיון של יהודים באמריקה שהם מפולין או גרמניה הוא בגלל הגירה מאוחרת יותר. בשנות החמישים של המאה העשרים יש לכם יהודים מארצות גרמניה המגיעים לאמריקה ומאוכלסים בהרבה בפנים הארץ, במקומות כמו אוהיו, אילינוי ופנסילבניה. ואז בשנות ה -80 וה -1890, ישנם הפוגרומים האלה נגד יהודים במזרח אירופה, אז זה כשאתה מתחיל שיהודים מאוקראינה, בלארוס וליטא יתחילו להגיע בהמוניהם. ואז כמובן הגירה נוספת הקשורה למלחמת העולם השנייה. הרעיון של יהודים באמריקה שהם מפולין או גרמניה הוא בגלל הגירה מאוחרת יותר. בשנות החמישים של המאה העשרים יש לכם יהודים מארצות גרמניה המגיעים לאמריקה ומאוכלסים בהרבה בפנים הארץ, במקומות כמו אוהיו, אילינוי ופנסילבניה. ואז בשנות ה -80 וה -1890, ישנם הפוגרומים האלה נגד יהודים במזרח אירופה, אז זה כשאתה מתחיל שיהודים מאוקראינה, בלארוס וליטא יתחילו להגיע בהמוניהם. ואז כמובן הגירה נוספת הקשורה למלחמת העולם השנייה. הרעיון של יהודים באמריקה שהם מפולין או גרמניה הוא בגלל הגירה מאוחרת יותר. בשנות החמישים של המאה העשרים יש לכם יהודים מארצות גרמניה המגיעים לאמריקה ומאוכלסים בהרבה בפנים הארץ, במקומות כמו אוהיו, אילינוי ופנסילבניה. ואז בשנות ה -80 וה -1890, ישנם הפוגרומים האלה נגד יהודים במזרח אירופה, אז זה כשאתה מתחיל שיהודים מאוקראינה, בלארוס וליטא יתחילו להגיע בהמוניהם. ואז כמובן הגירה נוספת הקשורה למלחמת העולם השנייה. בלארוס וליטא מתחילות להגיע בהמוניהם. ואז כמובן הגירה נוספת הקשורה למלחמת העולם השנייה. בלארוס וליטא מתחילות להגיע בהמוניהם. ואז כמובן הגירה נוספת הקשורה למלחמת העולם השנייה.
ש: מדוע זה משהו שרוב האמריקאים לא יודעים עליו?
ת: מכמה סיבות. במקום הראשון, תקופת החוויה הספרדית לא באמת נחקרה כל כך. וזה בעיקר בגלל שהמחקר המקצועי של ההיסטוריה היהודית התגלה בגרמניה. ודבר אחר הוא שבאמת מאפיל על השואה. אז הרוב המכריע של לימודי היהדות מוקדש כעת לזה. ואז גם מכיוון שההיסטוריה היהודית האמריקנית הפכה לתחום מאוד מובחן במהלך העשורים האחרונים, אך רק לאחרונה ההיסטוריה היהודית האמריקאית גם הבחינה בחלק הקריבי בה כדבר רציני, ולא כפתק צדדי. יש מגמה בהיסטוריוגרפיה לנסות להסתכל באמת על הקאריביים בתנאים שלה. לדוגמה, הספר החדש שלי, ” היהודים של ג’מייקה של המאה השמונה עשרה “, יוצא במאי עם הוצאת אוניברסיטת ייל, וגם בחודש מאי, שם ‘ספר שיצא עם הוצאת אוניברסיטת פנסילבניה על ידי חוקרת גדולה בתחום זה, אביבה בן-אור, הכותבת על יהודי סורינאם. למען האמת, היא סייעה מאוד בתכנית לקטלוג שרידי מצבות בסורינאם. אז שני הספרים שלנו הם די הראשונים שבאמת מסתכלים על המקומות האלה – ג’מייקה וסורינאם – בתנאים שלהם. והיו גם שלל מאמרים בנושא זה, אבל זה אומר הרבה שבאותו חודש יש לך שני ספרים, אחד של UPenn Press ואחד של ייל Press, שיש להם את ג’מייקה וסורינאם בכותרת.
ש: מה עוד לגבי הפזורה הספרדית עשוי להפתיע אנשים?
ת: הסיפור על העיירה יודנסוואן הוא ממש מגניב, כי בעומק הג’ונגל הסורינמי יש לך כפר אדניות יהודי אוטונומי. אז האנשים שמנהלים את העיירה הם יהודים. האנשים המאכלסים את העיירה הם יהודים. בבעלותם אלפי עבדים ויש להם מיליציות משלהם הנלחמים בקהילות חרציות, הקהילות השחורות האוטונומיות הללו, בג’ונגל. והיהודים בונים את בית הכנסת המפואר הזה בשנת 1685 באמצע הג’ונגל הזה, (לימים הוא הופך למנותק ונשרף וכל שנותר הוא השרידים) והם בנו סביבו עיר תוססת באמת. היו טברנות ואולמות בילוי וכל הדברים האלה. אז זה סיפור מדהים באמת מכיוון שתמיד חושבים על יהודים בתקופה הזו שהם התת-קרקעיים, המיעוטים, הקורבנות לפעמים, שנרדפים ממקום למקום, תמיד חיים תחת שלטון אחר, יהיה זה אסלאמי או נוצרי. וכאן בסורינאם ההולנדית, עמוק בג’ונגל האמזונס, יש לך את הכפר היהודי האוטונומי הזה, ויש להם סוג משלהם של אוטונומיה מאוד אכזרית – מכיוון שהם חיים בחברת עבדים, הם בעלי עבדים – אבל זה אחד איפה הם’
ש: מה ניתן לעשות כדי לשמור אתרים אלה?
ת: יש המון אפשרויות. במקום הראשון, יש מאמצים בודדים ללכת ולשחזר ולקטלג מצבות. לדוגמה, יש אדריכלית מניו יורק, רחל פרנקל, שיש לה משלחת בהתנדבות, והם הולכים מדי שנה לג’מייקה והם משחזרים ומקטלגים מצבות. הקהילות עושות רבות כדי לשמר את הבניינים שלהן, והרבה כסף שגורש הגיע מאמריקאים שעוברים לברבדוס כדי לשחזר ולשמור עליהם כאתרים היסטוריים על ידי קבלת אותם מוכרים על ידי נאמני המורשת הלאומית. אונסק”ו הוא אחד חשוב באמת. תקוותי היא שנוכל גם להמציא מאמצים להחיות את בתי הכנסת ולהרחיב את החברות לאנשים שיש להם מורשת שחיה באזורים אחרים בעולם. אז יש הרבה רעיונות.
ש: מה עוד אתה מקווה שהקהילה תצא מהתערוכה הזו?
ת:מדובר במבנים יפהפיים מאוד, וחשוב מאוד להכיר בכך שקהילות יהודיות אקזוטיות מסוג זה שאיש כבר לא חושב עליהן היו מרכזיות בחוויה היהודית האמריקאית. אבל גם מה שחשוב לי הוא המציאות של בעלות העבדים היהודית. וזו מציאות לא נוחה, וחשוב לי להבהיר את הנקודה הזו שמאחורי הבניינים היפים מאוד האלה עומדת גם היסטוריה מאוד אכזרית שגם יהודים צריכים להתיישב בה. למעשה, ביודנסוואן בסורינאם, העבדים שהיהודים היו בבעלותם באופן קהילתי, הם היו ממותגים אותם על כתפיהם עם “BVS”, עבור Berakha ve Salom, שהוא שם בית הכנסת שבנו. אז יש כאן גם היסטוריה ממש אכזרית. וזה קשה כי כמו בפסח אתה יושב יחד ואתה זוכר איך יהודים היו עבדים לפרעה במצרים. ואז צריך ליישב בין שתי המציאויות המתחרות הללו שיהודים היו גם בעלי עבדים. וזה לא כדי להשמיץ יהודים, אלא לאנוש אותם. חשוב לי שנתבונן בתמונה ההוליסטית של כל זה: מה עומד מאחורי הדימויים היפים האלה.
התמונה העליונה: נווה שלום הוא בית הכנסת הפעיל היחיד בסורינאם כיום. נווה שלום, שנבנה במקור בשנת 1719 עבור הקהילה היהודית האשכנזית בפרמריבו, נחשב לוויין של בית הכנסת Jodensavanne ולא כקהילה חדשה. זה היה בית הפולחן ליהודים ספרדים ואשכנזים כאחד עד שנת 1735, כאשר הספרדים הקימו בית כנסת משלהם. צילום: גלריית וויאט