משא ומתן לקביעת שכר הבורר והסדרתו מראש

הבסיס הנורמטיבי לחיוב בעלי הדין בשכר הבורר מעוגן בסעיף 31 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). על פי הוראה זו, בעלי הדין חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו במועדים ובשיעור שיקבע, אלא אם משתמעת כוונה אחרת מהסכם הבוררות.

הפרקטיקה המשפטית והאתיקה המקצועית מחייבות כי שאלת שכר הטרחה תוסדר באופן מלא, שקוף ובכתב עוד **טרם** פתיחת הליך הבוררות לגופו. במסגרת "התחייבות לתשלום שכר טרחת בורר ונהלי בוררות", על הבורר להציג בפירוט את תעריפיו:

• שכר לפי שעות עבודה: הגדרת תעריף שעתי קבוע עבור ישיבות בוררות, קדם-בוררות, קריאת חומרים וכתיבת פסק הבוררות.
• שכר גלובלי: קביעת סכום כולל מראש עבור ניהול ההליך כולו, תוך הגדרת מספר מקסימלי של ישיבות.
• מנגנון הפקדת ערובה: קביעת הסדרים להפקדת השכר מראש בחשבון נאמנות, וזאת כדי למנוע מצב שבו צד המפסיד בהליך יסרב לשלם את חלקו ויעכב את מתן הפסק.

קביעת שכר הטרחה בהסכמה מפורשת בכתב בפתח ההליך מייצרת ודאות, ומגבילה באופן דרמטי את יכולתו של בית המשפט להתערב בגובה השכר בשלב מאוחר יותר, כפי שיפורט להלן.

דרישות שכר מופרז והפחתת השכר לפי סעיף 32 לחוק

במקרים שבהם לא נקבע השכר מראש בהסכמת הצדדים, או כאשר התנהלות הבורר מעלה תהיות קשות באשר לסבירות השכר שנדרש על ידו, מעניק החוק לבית המשפט המוסמך כלי פיקוח קפדני. סעיף 32{א} לחוק קובע:

"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, להפחית שכר שקבע הבורר שלא על דעת בעלי הדין, אם ראה שהשכר מוגזם, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לבורר לחשבון השכר…"

התנאים והמגבלות הדיוניות להפחתת שכר

המחוקק ובתי המשפט הציבו מגבלות נוקשות על הפעלת סמכות זו, במטרה למנוע פגיעה במעמדו של הבורר או שימוש טקטי בבקשות אלו במהלך ההליך:

1. מחסום השלב הדיוני (סעיף 32(ב)): לא ייזקק בית המשפט לבקשה להפחתת שכר שהוגשה **לפני** מתן פסק הבוררות, או אחרי שחלפו 45 ימים מיום מתן הפסק (או התקופה המוארכת להגשת בקשת ביטול). החוק מונע מבעלי דין לנסות "לאיים" על הבורר בהפחתת שכרו תוך כדי ניהול הבוררות.
2. קביעה "שלא על דעת בעלי הדין": ככלל, אם הצדדים חתמו מראש על הסכם שכר טרחה מרצונם החופשי, בית המשפט לא יתערב בגובה השכר.

חריג ההשתהות הקיצונית במתן הפסק

למרות הכלל המונע התערבות בשכר מוסכם, בפסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בתיק **רע"א 5780/11**,

רע"א 5780/11 עיריית שדרות נ' אבנר אשר אדריכלים בע"מ (וכן התיק המאוחד רע"א 6666/11 רות להב, אדריכלית נ' אבנר אשר אדריכלים בע"מ ואח').

נקבע חריג דרמטי. במקרה שבו בורר משתהה תקופה בלתי סבירה במתן פסק הבוררות ללא הסבר המניח את הדעת, מוסמך בית המשפט להפחית משכרו ואף לשלול אותו כליל, גם אם השכר הוסכם מראש. הרציונל העומד בבסיס הלכה זו הוא שאיחור קיצוני שולל מבעלי הדין את השירות שלשמו שכרו את הבורר, ועל כן דרישת מלוא השכר בנסיבות אלו מהווה "שכר מוגזם" ובלתי מוצדק.

תביעות נגד בורר להשבת שכר מופרז או עקב העברה מתפקיד

כאשר בית המשפט מורה על הפחתת שכר לפי סעיף 32{א}, הוא מוסמך להורות לבורר להשיב לבעלי הדין סכומים שכבר שולמו לו ביתר. סעד זה של השבת כספים מיושם גם במקרים בהם הבורר מועבר מתפקידו על ידי בית המשפט לפי סעיף 11 לחוק (כפי שנותח בהרחבה במסגרת ההליכים של העברת בורר מתפקידו).

מכוח סעיף $34$ לחוק, מקום בו הועבר הבורר מתפקידו, רשאי בית המשפט להורות כי הבורר לא יהיה זכאי למלוא שכרו או למקצתו, וכן להורות על החזרת כספים ששולמו לו. הדבר תלוי בנסיבות ההעברה – אם הבורר הועבר מתפקידו בשל מחדל חמור, התרשלות רבתי, או חשיפת ניגוד עניינים חמור שהוסתר תוך הפרת חובת הגילוי וניגוד עניינים של בורר, ייטה בית המשפט לשלול את שכרו ולהורות על השבה מלאה של הכספים שנגבו.

אחריות נזיקית ותביעות נגד בורר שמעל בתפקידו

מערכת היחסים המשפטית בין הבורר לצדדים מורכבת מאיזון עדין בין חסינות שיפוטית לבין אחריות חוזית ונזיקית במקרה של התנהלות פסולה חמורה:

1. החסינות הכללית מפני רשלנות

סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב] מעניק חסינות אזרחית רחבה לנושאי משרה שיפוטית, לרבות בורר, מפני תביעות נזיקין בגין עוולות שנעשו במילוי תפקידם השיפוטי. המשמעות היא שבעל דין אינו יכול להגיש תביעת רשלנות אישית נגד בורר בטענה שטעה בהערכת הראיות במהלך ניהול שלב ההוכחות וסדרי הדין בבוררות או שפסק הדין שנתן שגוי.

2. אחריות בגין מעילה באמון לפי סעיף 30 לחוק

דינו של בורר אינו שווה לחלוטין לזה של שופט, שכן הבורר פועל מכוח חוזה מול הצדדים וחב כלפיהם חובת נאמנות מוגברת. כדי לאזן את החסינות הכללית, קבע המחוקק בסעיף 30 לחוק עילת תביעה מפורשת:

"בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי בעלי הדין בנאמנות; מעל הבורר באמון שניתן בו, זכאי הנפגע, נוסף על כל תרופה לפי חוק זה, לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה."

בפסק הדין המוביל של בית המשפט העליון בפרשת **ברנוביץ נ' תאומים

רע"א 6830/00 אריה ברנוביץ נ' משה תאומים, מרדכי כידון ומשה גולדברג

**, הובהרו גבולות האחריות של הבורר. נקבע כי חסינות הבורר תיסוג רק במקרים מובהקים של **מעילה באמון**

(Breach of Trust) – קרי, מצבים שבהם הבורר פעל בחוסר תום לב קיצוני, מתוך מניע זר, תוך קבלת שוחד, או תוך העדפה מכוונת ומודעת של אינטרס אישי או של אחד הצדדים תוך ניגוד עניינים חריף. במקרים חמורים אלו, מוסר מחסום החסינות, והצד שנפגע זכאי להגיש תביעה אזרחית אישית נגד הבורר לפיצוי על מלוא הנזקים שנגרמו לו עקב מילוי התפקיד הפסול.