עקרון גמר המלאכה וסייגיו בחוק הבוררות

אחד הכללים המושרשים ביותר בדיני הבוררות הוא עקרון "גמר המלאכה" (Functus Officio). לפי עקרון זה, ברגע שהבורר חתם על פסק הבוררות הסופי ומסר אותו לצדדים, פקעה סמכותו המשפטית והוא אינו רשאי עוד לשנות, להוסיף או לגרוע דבר מהפסק. ההיגיון העומד בבסיס הכלל הוא הבטחת סופיות הדיון ומניעת מצב שבו הבורר ישנה את דעתו או יושפע מלחצים חיצוניים לאחר מתן הכרעתו.

עם זאת, פסק בורר, מטבע היותו מסמך אנושי ומורכב, עלול להכיל טעויות חישוב, השמטות קולמוס או חוסר בהירות טכני. כדי למנוע מצב שבו טעות טכנית גרידא תסכל את אכיפת הפסק, יצר המחוקק חריג קשיח לעקרון גמר המלאכה, המעוגן בסעיף 22 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1967. סעיף זה מחזיר לבורר סמכות זמנית ומתוחמת לתיקון פגמים ספציפיים בלבד.

ארבע העילות הדווקניות לתיקון פסק בורר

סעיף 22(א) לחוק קובע רשימה סגורה של ארבעה מקרים בלבד שבהם רשאי הבורר, לבקשת צד ולאחר שניתנה לצד השני הזדמנות נאותה להשמיע דבריו, לתקן או להשלים את פסק הבוררות:

• טעות סופר או פליטת קולמוס: טעויות כתיב, השמטת מילים ברורה או החלפת שמות צדדים הנובעות מטעות טכנית של הקלדה.
• טעות בחישוב או בתיאור: טעויות אריתמטיות מובהקות בסיכום רכיבי הפיצוי הכספי, או טעות טכנית בתיאור של נכס, אדם, מקרקעין או מניות. עילה זו רלוונטית במיוחד במסגרת בוררות בענייני נדל"ן ומקרקעין, שבהן לכל תיאור גוש וחלקה יש משקל דרמטי.
• השמטה של נושא שהובא בפני הבורר: מקרים שבהם הצדדים טענו והביאו ראיות לגבי רכיב מסוים (למשל, דרישה לתשלום ריבית והצמדה או הוצאות משפט), אך הבורר שכח לחלוטין להתייחס לכך ולהכריע בנושא בפסק הסופי.
• הוראה בפסק לגבי תשלום הוצאות או שכר טרחה: הבורר רשאי להשלים או לתקן קביעות בענייני הוצאות ההליך ושכר טרחת עורכי הדין, במידה ולא עשה כן באופן ברור.

משרדנו מנתח בצורה כירורגית כל פסק בורר המתקבל, במטרה לבחון האם נפלו בו השמטות או טעויות אלו, הדורשות הפעלה מיידית של מנגנון התיקון המשפטי.

לוחות זמנים קשיחים ומרוץ הסמכויות

הפרוצדורה לתיקון פסק בורר כפופה ללוחות זמנים קצרים ובלתי מתפשרים, אשר חריגה מהם מובילה לאובדן הסמכות לצמיתות:

הבקשה לתיקון מצד אחד הצדדים חייבת להיות מוגשת לבורר בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הבוררות. מרגע שהוגשה הבקשה, החוק קובע כי על הבורר לתת את החלטתו בתוך 30 ימים מהיום שנמסרה לצד שכנגד הודעה על הבקשה.

חשוב להבין את הקשר הדיוני הישיר בין סעיף זה לבין הליכים אחרים בבתי המשפט: הגשת בקשה לתיקון פסק בורר לבורר **אינה עוצרת** את מרוץ 45 הימים להגשת בקשת ביטול לבית המשפט (כפי שמפורט בפרק על עילות לביטול פסק בורר). ליטיגטור רשלן עלול להמתין להחלטת הבורר בבקשת התיקון, ולגלות שאיבד את המועד החוקי לתקיפת הפסק כולו בבית המשפט.

הטקטיקה הליטיגטורית: מניעת "מקצה שיפורים" מהותי

זירת המאבק המרכזית סביב סעיף 22 סובבת סביב הניסיונות של צדדים שהפסידו בבוררות לעשות שימוש לרעה בבקשת התיקון, במטרה לפתוח מחדש את ההכרעה המהותית של התיק. תחת אצטלה של "טעות סופר" או "השמטה", צדדים רבים מגישים בקשות ארוכות המבקשות מהבורר לשנות את הקביעות המשפטיות או העובדתיות שלו.

כליטיגטור מסחרי מנוסה, אנו פועלים בשני כיוונים אסטרטגיים בהתאם למצב הלקוח:

כאשר אנו מגישים את הבקשה

אנו מקפידים על ניסוח מדויק וממוקד ראייתית, המראה לבורר שמדובר בכשל טכני מובהק שאינו דורש פתיחה מחדש של התיק, דבר המקל עליו להיעתר לבקשה במהירות מבלי לחשוש מחריגה מסמכות.

כאשר אנו מתגוננים מפני בקשת הצד שכנגד

אנו מגישים תגובה המוכיחה לבורר כי הבקשה מהווה "מקצה שיפורים" אסור ומניפולטיבי לגופו של עניין, ומתריעים בפניו כי היענות לבקשה תהווה חריגה מסמכות ופגיעה בעקרון גמר המלאכה – דבר שישמש נגדו כעילת ביטול עצמאית וחזקה בעת פנייה לבית המשפט המחוזי לצורך ביטול פסק הבורר או במאבק נגד אישור פסק הבורר.