חובת הגילוי: הגדרה, היקף ותחולה מתמשכת

חובת הגילוי (Duty of Disclosure) מחייבת את הבורר לחשוף בפני הצדדים, ביוזמתו ובאופן אקטיבי, כל מידע, קשר או זיקה – בעבר או בהווה – העלולים להשפיע על שיקול דעתו המקצועי או להיתפס בעיני אדם סביר כמשפיעים על הניטרליות שלו. החובה חלה על קשרים משפחתיים, אישיים, עסקיים או מקצועיים עם מי מהצדדים, באי כוחם, או עדים מרכזיים הצפויים להעיד בהליך.

חובת הגילוי מתאפיינת בשני מאפיינים מרכזיים:

• חובה אקטיבית ומקדמית: על הבורר לבצע בדיקה עצמית קפדנית עוד בטרם קיבל על עצמו את המינוי, ולמסור לצדדים הצהרת גילוי נאות מפורטת בכתב.
• חובה מתמשכת: חובה זו אינה מתמצה במועד תחילת ההליך. אם במהלך הבוררות, למשל במהלך ניהול שלב ההוכחות וסדרי הדין בבוררות, מתגלה קשר עקיף חדש (כגון מינוי הבורר על ידי מי מהצדדים בתיק אחר, או כניסת עד שהינו לקוח של הבורר), חלה עליו חובה מיידית להביא זאת לידיעת הצדדים.

ניגוד עניינים ומבחן "החשש הממשי למשוא פנים"

ניגוד עניינים (Conflict of Interest) מתקיים כאשר לבורר יש אינטרס אישי, מקצועי או כלכלי בסכסוך או בתוצאותיו, אשר עלול להתנגש עם חובתו המקצועית להכריע באובייקטיביות מוחלטת.

המבחן המשפטי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון לבחינת ניגוד עניינים של בורר אינו מבחן של "חשש סובייקטיבי" של אחד הצדדים, אלא מבחן אובייקטיבי מחמיר: **מבחן החשש הממשי למשוא פנים** (Real Likelihood of Bias). בית המשפט ישאל עצמו האם בנסיבות העניין, בעיניו של משקיף מהצד שהוא אדם סביר, קיים חשש ממשי לכך שהבורר לא יוכל לדון בסכסוך בנפש חפצה וללא משוא פנים.

נורמות האתיקה וההקבלה לשופטים

על אף שבורר אינו עובד מדינה, הפסיקה החילה עליו סטנדרטים אתיים השואבים השראה ישירה מכללי האתיקה לשופטים. הימנעות של בורר מגילוי קשר עסקי משמעותי, או המשך ניהול ההליך תוך ניגוד עניינים חריף, מהווה הפרה של הסכם הבוררות ועשויה להוביל לביטול פסק הבוררות בסיום ההליך, או להגשת בקשה דחופה לערכאות להדחתו.

נפקות הפרת החובה: פנייה לערכאות

הסעד הדיוני המרכזי העומד לרשות בעל דין שגילה כי הבורר הפר את חובת הגילוי או מצוי בניגוד עניינים, הוא הגשת בקשה להדחת הבורר. הליך זה מוסדר במסגרת סעיף 11(1) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, הקובע כי בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו אם "נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים".

כפי שנותח בהרחבה במסגרת הדין העדכני בעניין העברת בורר מתפקידו, הסמכות העניינית לדון בבקשות אלו אינה מסורה עוד באופן קטגורי לבית המשפט המחוזי, אלא נגזרת משוויו ומהותו של נושא הסכסוך העיקרי המצוי בבוררות, מכוח תיקון מס' 4 לחוק.

מניעות משפטית ושיהוי

כלל קריטי המיושם בעקביות על ידי בתי המשפט הוא מניעת שימוש טקטי בטענות פסלות. צד המגלה עילת פסלות או ניגוד עניינים מחויב להעלותה בהזדמנות הראשונה בפני הבורר ובפני בית המשפט. בעל דין השומר את טענת ניגוד העניינים ב"מגירה" וממשיך לנהל את הבוררות בתקווה לקבל פסק דין חיובי, לא יישמע בטענה זו בשלב מאוחר יותר. התנהלות כזו תיחשב כוויתור מכללא וכמניעות משפטית מוחלטת המביאה לדחיית הטענה על הסף.